בן יוסף נ' חן ואח'

פסק דין

התובע רכש נכס בתחום העיר נס ציונה, במסגרת הליך של כינוס נכסים.

בפני תביעה למתן צו עשה כנגד כונס הנכסים (הנתבע 1), שיפעל על מנת לרשום את זכויות התובע בנכס על שמו, לאחר שהסתבר כי בקשר לנכס קיימות דרישות תשלום של העירייה שמונעות קבלת אישור העירייה שנדרש לצורך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

תחילה הוגשה התביעה כנגד כונס הנכסים בלבד ולאחר דיון מיום 15/2/09, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה והוגש כתב תביעה מתוקן, שבו צורפה העירייה כנתבעת נוספת.

לדיון היום לא התייצב כונס הנכסים, ומסר באמצעות ב"כ התובע, כי לנוכח השביתה לא היה בידו להגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות, מהטעם שהוא סבור כי באפשרות הצדדים (התובע והעירייה) להביא לסיום העניין בכוחות עצמם. עמדת הכונס, כפי שהובעה בכתב ההגנה היא, כי העניין הוא בעיקרו בין התובע לעירייה, משום שעל פי הוראות החוזה, חובת התשלום בגין ההיטלים, אם קיימת, היא עליו.

על פי ס' 5 להסכם המכר שנחתם בין התובע למוכרים בהליך הכינוס, כל המיסים, ההיטלים, האגרות הארנונות ותשלומי החובה שעד למועד החתימה על ההסכם (14/12/04), יחולו על המוכר וממועד זה ואילך, יחולו החיובים על הקונה. עוד הודגש כי הקונה יישא בהיטל סלילה בגין שיקום הכביש וסלילת מדרכה, שהיה צפוי באותה עת וטרם הוצאה בגינו דרישת תשלום, כמפורט במכתב העירייה מיום 29/8/04, שצורף לחוזה.

בין הצדדים התנהל מו"מ, שלא צלח. העירייה לא הגישה כתב הגנה. בדיון הודיעה ב"כ העירייה כי למעשה, המרכיב העיקרי של היטל הסלילה שנזכר במכתב מיום 29/8/04 הנ"ל – היטל כביש, בטעות יסודו וכי יש חובת תשלום בגין הרכיב של היטל מדרכה בלבד (היטל שהתובע טוען כי אין מקום לחייב בגינו). עוד הודיעה ב"כ העירייה כי בשנת 2006, נעשו עבודות המקימות חובת תשלום היטל תיעול. העבודות בוצעו לאחר שכונס הנכסים קיבל מידע מהעירייה, שלפיו אין חובות בגין היטלים ואגרות למעט היטל סלילה, לגביו דובר לעיל (והיטל השבחה כעולה מאותו מכתב, שאינו מן העניין).

הצעתי לצדדים מתווה שיביא לסיום הליך רכישת הנכס על ידי התובע מהכונס, ברישום הזכויות על שמו, תוך שמירת טענות הצדדים, והותרת הדיון במחלוקת בעניין חובת תשלום היטלים ואגרות לעירייה, בהליכים המיוחדים שנקבעו לכך בחוק, אם וככל שיוצאו דרישות תשלום על ידי העירייה.

התובע לא הסכים לכך ומצא לנכון, בנוסף לרישום דבריו ודברי בא כוחו בפרוטוקול, להגיש לי את טענותיו בכתב במסמך שסומן ת/1. התובע טוען כי דרישות העירייה לתשלום היטל סלילת כביש, מדרכה ותיעול אינן חוקיות, כפי שניתן ללמוד, לשיטתו, מהודאת העיריה לגבי טעות בהיטל סלילת הכביש. לטענתו "פתאום העלתה [העירייה] דרישה למדרכות ותיעול שגם הם בלתי חוקיות ויש הוכחות רבות לכך" ולפיכך, הוא מבקש לקבוע את התיק להוכחות. התובע חזר והדגיש כי מדובר בעניין שנמשך מבחינתו כבר 6 שנים ואינו מעוניין בדיון נפרד במסגרת השגה ערר וכיוצ"ב על דרישות תשלום שתוציא העירייה בעתיד.

ב"כ התובע ציין עוד כי התבקש בתביעה היתר לפיצול סעדים משום שהוא שוקל הגשת תביעת נזיקין בגין מחדלי כונס הנכסים והשבת שכר טרחתו משום שכל עוד לא בוצע הרישום על שמו טרם התגבשו נזקיו (ס' 3 לתביעה).

בנסיבות אלה מצאה העירייה לנכון להצהיר לפרוטוקול, גם מבלי להגיע להסכמה עם התובע, כי על מנת לקדם את רישום הזכויות על שם התובע, דרישות התשלום שהוצאו מבוטלות לעת הזו וכי יינתן על ידה אישור לצורך רישום הזכויות על שם התובע, כאשר העירייה שומרת על זכותה להוציא דרישות תשלום חדשות במועדים שקבועים בחוק. וזאת מבלי לוותר על כל זכות או טענה מצד העירייה ומבלי לגרוע מטענות התובע. לכשיוצאו, אם יוצאו, דרישות תשלום חדשות, שאז יהיה התובע רשאי לטעון את כל טענותיו כנגד החיובים בהליכים הקבועים לכך בחוק. על כן, גם אין צורך בהארכת המועד להגשת השגות ועררים על דרישות התשלום שהוצאו. כן הבהירה ב"כ העירייה כי לא יחולו כל תשלומי קנסות וריבית פיגורים וכד', שהרי הדרישות מבוטלות כאמור. עוד ציינה כי "חיובי גובלים" לרחוב שבו מצוי הנכס של התובע, טרם הוצאו.

בנסיבות אלה, התייתר למעשה הצורך בדיון בתיק, שכן הסעד המבוקש – צו עשה לרישום הזכויות על שם התובע, התקבל. במקרה אחר, צריך היה אולי לדון בשאלה אם קמה חובת התשלום לעירייה, בתוקף הסמכות שבגררא, כנדרש לצורך מתן הסעד של צו עשה לרישום הזכויות על שם התובע ולמתן אישור העירייה הנדרש לצורך כך. בנסיבות הללו, עם כל ההבנה לרצונו של התובע לסיים את כל הפרשייה "אחת ולתמיד", משאין בכך צורך על מנת ליתן את הסעד המבוקש, אין סמכות ואין מקום לדון בשאלות אלה ולהכריע בדבר. קיימים הליכים אחרים שנועדו לפי החוק להשיג על דרישות תשלום היטלים ואגרות של העירייה. מה גם שמדובר כעת בסעד תיאורטי, משבוטלו דרישות התשלום על ידי העירייה. "חיובי גובלים" לרחוב שבו מצוי נכס התובע, אף טרם הוצאו כלל.

ברי כי אם וכאשר תשלח העירייה דרישות תשלום חדשות, שמורות לתובע כל טענותיו, כמו גם טענות העירייה.

בטענות התובע ובא כוחו לפני, נזנחה הטענה כי חובת התשלום של המיסים, אם קיימים, היא על כונס הנכסים. כל הטענות הופנו כנגד החיובים עצמם וכלפי העירייה. בדין כך נעשה. הוראות ההסכם, כמובא לעיל, ברורות ולפיהן: חובת התשלום לגבי מיסים והיטלים מכל סוג לאחר חתימת הסכם המכר שמיום 14/12/04 היא על הקונה (התובע).

כפי שהצהירה ב"כ העירייה העובדות היוצרות חיוב בגין היטל תיעול נוצרו בשנת 2006. הנתבע לא טען אחרת אלא סבור שהיטל התיעול בלתי חוקי; ואילו לגבי היטל הסלילה, קיים הסדר מפורש בחוזה, שלפיו חובת התשלום, ככל שקיימת, היא על הקונה.

בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן:

העירייה תמציא לכונס הנכסים, הנתבע 1, אישור הדרוש לצורך רישום הזכויות על שם התובע, בתוך 20 ימים מעם המסירה של החלטה זו.

הנתבע 1 יפנה ללשכת רישום המקרקעין בבקשה מתאימה, בתוך 30 ימים שלאחר מכן.

העירייה תהא רשאית להוציא דרישות תשלום לפי החוק בקשר לנכס מבלי שיהא בעצם מתן האישור לצורך העברת הזכויות במקרקעין לפי ס' 1 לעיל, משום ויתור על כל טענה או זכות חוקית. טענות שני הצדדים בעניין זה שמורות, לרבות טענות התובע לגבי אי-חוקית היטל כזה או אחר, ויתור על ההיטל מכוח נסיבות אחרות שאינן עצם מתן האישור כאן וכיוצ"ב. הנתבע יהא רשאי לתקוף כל דרישה שתוצא בעתיד הליכים הקבועים לכך בחוק.

ניתן בזה היתר לפיצול סעדים כמבוקש (מבלי שיהא בכך כמובן כדי להביע דעה בדבר קיומה של עילת תביעה כלפי כונס הנכסים).