בן חמו נ' רופא

פסק דין

בפניי תביעה שטרית שעניינה ביצועם של שבעה שיקים: שיק אחד בסכום של 35,000 ₪ (להלן: "השיק") ושישה שיקים נוספים בסכומים של 950 ₪, 1,300 ₪ (שלושה שיקים), 1,500 ₪ ו-2,800 ₪ (להלן: "השיקים האחרים").

קודם להגשתם של השיקים נשוא התביעה לביצוע בלשכת ההוצל"פ, הגיש התובע תשעה שיקים של הנתבעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ בקריות, שמונה מהם בסכום של 950 ₪ ואחד בסכום של 1,300 ₪, שמועדי פרעונם חלו במהלך חודש יוני 2010 וחוללו בציון "חשבון מוגבל" (להלן: "ההליך בקריות").

התובע מסר בעדותו כי בתקופה הרלבנטית לתביעה עסקה אשתו, מיכל בן חמו (להלן: "מיכל"), במכירת בגדים. העסק התנהל על שמו. מיכל ביצעה שלוש עסקאות מכירת בגדים עם הנתבעת, והפקידה את השיקים בחשבונו העסקי. השיקים חוללו. בעקבות זאת שוחח עם בעלה של הנתבעת, אשר ביקש להחזיר חלק מהסחורה, אולם התובע סרב הואיל וחלפו יותר מחודשיים מאז מכירתה.

במסגרת דיון בהתנגדות שהגישה הנתבעת לביצועם של השיקים בהליך בקריות הגיעו הצדדים לפשרה, והנתבעת שילמה לתובע סכום של כ-9,500 ₪ לסילוק התביעה.

הואיל והנתבעת לא פרעה את יתר חובותיה מילא התובע את השיק בסכום שנותרה חייבת לו – 35,000 ₪.

מיכל מסרה בעדותה כי בחודש מאי 2010 פנתה אליה הנתבעת על מנת לרכוש ממנה בגדים. היא הגיעה לביתה של הנתבעת, וזו רכשה ממנה סחורה בסכום של כ-9,500 ₪, שעבורה שילמה בשיקים דחויים.

כעבור מספר ימים הגיעה שוב לביתה של הנתבעת, לבקשתה, והנתבעת רכשה ממנה סחורה נוספת בסכום של 15,000 ₪ לערך, ושילמה עבורה בשיקים דחויים.

בהמשך נעשתה בין השתיים עסקה נוספת, שבה רכשה הנתבעת מהתובעת סחורה בסכום הנאמד בכ-19,000 ש"ח, שעבור חלקה שילמה בשיקים דחויים, ועבור חלקה ביקשה לשלם בכרטיס אשראי, ועל כן הפקידה ברשות מיכל שיק חתום ללא ציון תאריך וסכום, כבטחון לתשלום היתרה.

מתוך השיקים שמסרה הנתבעת למיכל נפרע רק השיק הראשון, ואילו יתר השיקים חוללו בציון "חשבון מוגבל". בעקבות זאת ביקש בעלה של הנתבעת להחזיר חלק מן הסחורה, ואולם התובע ומיכל סרבו הואיל וחלפו כחודשיים מאז ביצוע העסקאות.

הנתבעת מסרה בתצהירה, כי מיכל הציעה לה לרכוש בגדים. סוכם ביניהן כי הבגדים יושארו בביתה על מנת שתחליט אם לרוכשם או להחזירם. להבטחת התשלום עבור הבגדים מסרה למיכל את השיקים האחרים.

את השיק לא מסרה למיכל, ולהבנתה נגנב השיק מביתה כשהוא ריק. כל הפרטים הכתובים בשיק, לרבות חתימתה, לא נכתבו על ידיה אלא זויפו.

בסמוך לאחר מסירת השיקים למיכל הודיעה לה כי החליטה שלא לרכוש את הבגדים, והחזירה לה אותם. מיכל התחייבה להחזיר לה את השיקים, אך לא עשתה כן.

בחקירתה הנגדית חזרה בה הנתבעת מטענותיה בעניין השיקים האחרים, והטענה היחידה שעליה עמדה הינה בנוגע לשיק, אשר לטענתה אינו מגיע למיכל, אלא מזויף:

"ש.את אומרת שאת יתר השיקים נתת בתמורה לבגדים.

ת.אז מה עם ה-35,000 ₪? אני לא מתווכחת עם מה שמגיע לה. ה- 35,000 ₪ מעולם לא נכתבו ולא מגיע לה.

ש.וחוץ מהסכום הזה השאר מגיע לה?

ת.היו 4 שיקים בנוסף שלא היו רשומים לפקודתה והיו עם תאריך פתוח. השיק של 35,000 ₪, על זה אנו מדברים היום, חד משמעית הפרטים שלו זויפו. כל השיק הזה זויף ולא נכתב על ידי.

ש.לגבי שאר השיקים אין לך מחלוקת שאת חייבת לה אותם.

ת.נניח, אבל ה-35,000 ₪ לא.