בן חיון נ' חייסון ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.5.13 בהעדר המבקש ("להלן הנתבע 3"), על פיו חויב הנתבע 3 ב – 25% מסכום הפיצוי שנקבע.

המדובר בתביעה כספית שהוגשה ע"י המשיב 1 ("להלן התובע") כנגד המבקש ועוד שלושה נתבעים לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע עקב תאונת דרכים.

תחילת הפרשה בהגשת כתב תביעה ביום 5.2.12 כנגד חייסון מרק (להלן: "הנתבע 1"), שנטען כי הוא היה הנהג ברכב השני שהיה מעורב בתאונה וכנגד חברת הביטוח שלו (להלן: "מנורה"). בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת רובין לביא נטען ע"י הנתבע 3, שהיה הנהג ברכב של התובע וזומן להעיד מטעמו, שהנתבע 1 לא היה הנהג ברכב השני. בנסיבות אלה נדרש התובע להגיש כתב תביעה מתוקן והוא אכן הגיש כתב תביעה, במסגרתו צירף את הנתבע 3 כנתבע נוסף וכן אדם נוסף שנטען כי הוא היה הנהג ברכב (להלן: "הנתבע 2").

כאמור בפסק דין שניתן ביום 1.5.13 במהלך הדיון שהתקיים בפני מותב זה, התברר כי הנתבע 2 אינו קשור כלל לאירוע וכי שמו הועבר לתובע ע"י הנתבע 3 ללא כל הצדקה וקשר לתאונה. הנתבע 3 עצמו לא התייצב לדיון ולמעשה מכאן בקשתו כי פסק הדין שניתן בהעדרו יבוטל.

בבקשה שהגיש הנתבע 3 טען כי לא קיבל את הזימון ועל כן לא התייצב לדיון, עוד טען בבקשתו, כי אין חבות בינו לבין התובע וביקש הזדמנות להוכיח זאת. ביום 7.7.13 הוגשה תגובה לבקשה מטעם התובע על פיה השאיר התובע את שאלת ביטול פסק הדין לשיקול דעתו של בית המשפט, אך ביקש כי אם יוחלט לבטל את פסק הדין ייפסקו לזכותו הוצאות. הצדדים האחרים להליך לא הגיבו לבקשת הנתבע 3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, ולאחר שעיינתי בפרוטוקולים ובכתבי בי הדין, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את פסק הדין.

קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות-הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, והשני, עניינו סיכויי ההגנה של מבקש הביטול.

בעניינו על פי המסמכים המצויים בתיק, הנתבע 3 קיבל הזמנה כדין לדיון בו ניתן פסק הדין. על כן אינני מקבלת טענתו של הנתבע 3 כי לא קיבל את הזימון לדיון.

התסבוכת בדיון זה החלה עם טענתו של הנתבע 3, כי לא הנתבע 1 היה הנהג ברכב, בעוד שהנתבע 1 עצמו (אשר אינו מבין עברית כמעט) העיד בהמשך, כי הוא נהג ברכב. יתר על כן, כפי שעלה מעדותו של התובע, הנתבע 3 הוא שטען כי הנתבע 2 נהג ברכב, בעוד שהתברר בדיון חד משמעית, כי הנתבע 2 הוטרד שלא לצורך לדיון זה ולא היה לו כל קשר לאירוע זה והוא אף לא היה ברכב ואינו מכיר את נוסעיו.

ייאמר כי גם בדיון הקודם במסגרתו ניתן פסק דין קודם שבוטל, לא היה הנתבע 3 חד משמעי לגבי הנהג, אולם באותו דיון, הנתבעים 1 ו – 2 לא התייצבו וגרסתם כלל לא נשמעה ועל כן ניתן נגדם פסק דין בהעדרם.

ייאמר, כי בפסק הדין שניתן בהיעדרו של הנתבע 3, בית המשפט לא דחה את גרסתו העובדתית של הנתבע 3 לעניין אופן התרחשות התאונה ואף לא חייב אותו בשל אי התייצבותו. פסק הדין ניתן על בסיס חלוקת האחריות לתאונה, כשנקבע כי עיקר האחריות לתאונה (75%) מוטלת על הנתבע 1 ורק חלק קטן ממנה הוטל על הנתבע 3.

בנסיבות אלה, אינני רואה טעם לבטל את פסק הדין, אשר כאמור לא קיפח את זכותו של הנתבע 3, אשר גרסתו נשמעה ואף נלקחה בחשבון בפסק הדין. יתר על כן, הנתבע 3 הוזמן כדין לדיון ולא התייצב ועל כן אני דוחה בקשתו לבטל את פסק הדין שניתן.

בנסיבות העניין ולנוכח עמדת התובע כי השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: