בן-חורין מתן נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 7.8.11 ושעל פיה נדחתה בקשת המערער להתיר לו לחזור בו מההודאה שניתנה ביום 21.12.10 בבימ"ש קמא בתיק תת"ע 4426-09-10.

ההליכים הקודמים:

המערער היה מיוצג בבימ"ש קמא על ידי עו"ד תומר נגולה, ממשרדו של עו"ד קולקר, שמסר ביום 21.12.10 לבימ"ש קמא כי המערער:

" מודה בעובדות כתב האישום. ההודאה נעשית לאחר שבדקתי את חומר הראיות, אבקש דחיה לצורך טיעונים לעונש.".

בהמשך גם המערער מסר לבית משפט קמא כי הוא:

" מאשר דברי הסנגור ומודה בעובדות כתב האישום. אני מסכים שרשיוני יפסל עד תום ההליכים." – עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21.12.10.

בימ"ש קמא הרשיע את המערער על סמך הודאתו, פסל אותו לפי הסכמתו, עד תום ההליכים וקבע מועד לטיעונים לעונש. ביום 25.1.11 טענו הצדדים לעונש, זאת לאחר שבימ"ש קמא דחה את הבקשה להפניית המערער לשירות המבחן לשם הגשת תסקיר.

הנאשם בדברו האחרון ולפני גזירת דינו, ביקש מבימ"ש קמא שרשיוני " ... ישאר אצלו כמה שיותר. אני עובד בתחנת דלק, אמור להתקדם ובלי רשיון לא אתקדם." –עמ ' 5 לפרוטוקול מיום 25.1.11. בו ביום גזר בימ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, 4 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים כמפורט בגזר הדין וקנס כספי בסך של 1200 ₪ שישולם בששה תשלומים.

המערער הגיש הודעת ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא בעפ"ת 18184-03-11, (להלן – "הערעור הראשון"). הדיון בו התקיים ביום 23.6.11 ובסופו של יום הערעור נמחק בהסכמת המערער, זאת כדי לאפשר לו לפנות בבקשה מתאימה לבימ"ש קמא ושבה יעתור להתיר לו לחזור בו מהודאתו.

ביום 14.7.11 הוגשה בקשת המערער לבימ"ש קמא ובה עתר להתיר לו לחזור בו מההודאה. בימ"ש קמא דחה את הבקשה ביום 7.8.11 ובה התייחס לטענות "הלחץ" שכביכול הופעל על הסנגור בטרם הודה בשם המערערבעובדות ודחה אותן.

בימ"ש קמא התייחס לטענה כי הפרוטוקול לא שיקף את ההליך שהתנהל ודחה זאת תוך שהוא קובע כי היה על המערער לבקש לתקן את הפרוטוקול, לו היה ממש בטענותיו. בימ"ש קמא ציין גם את העובדה שהמערער לא צירף תצהיר מטעמו של עו"ד נגולה בבקשה דנן, חרף העובדה כי תצהיר כזה צורף לערעור הראשון.

עוד ציין בימ"ש קמא כי אין ממש בטענות המערער שכביכול בדיון בבימ"ש זה, הסכימה המשיבה להגשת הבקשה בפניו משום הסכמה לקבלת הבקשה וכי גם דחה את הטענה כי בימ"ש זה, המליץ על כך שיותר למערער לחזור בו מההודיה, ובצדק ציין כי לא מצא לכך תימוכין בפרוטוקול הדיון בפני.

בימ"ש קמא בחן את הבקשה לגופה חרף העובדה כי לא הונח בפניו תצהיר מטעם עו"ד נגולה או מטעם המערער, התייחס להלכות המקובלות במקרים כאלה, הפנה לפסיקת בית המשפט ודחה את הבקשה.

על ההחלטה דנן מופנה הערעור שבפני.

נתונים הנוגעים ליצוג המערער:

יש להעיר כבר עתה כי מיפוי הכוח שצורף עולה לכאורה שעו"ד תומר נגולה משמש כעו"ד במשרדו של עו"ד קולקר ואף בבקשה לחזרה מהודיה נרשם עו"ד נגולה כבא כוחו של המערער וכמי שנמנה על צוות משרדו של עו"ד קולקר.עוד ראוי לציין כי עו"ד נגולה מסר תצהיר מיום 8.3.11 ובו תיאר את התייצבותו לדיון, התנהלות בימ"ש קמא אליו והלחץ שהפעיל עליו, לטענתו, דבר שלא הותיר לו כל ברירה אחרת, לגישתו, מלבד ההודאה בעובדות כתב האישום. התצהיר נחתם בפני עו"ד דרזי, שגם הוא עובד במשרדו של עו"ד קולקר.

הדיון בערעורוטענות הצדדים: