בן חור נ' אדמון זליג ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 03.03.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה שלושה עדים לאירוע והוגשו הראיות.

גרסת התובע לאירוע הינה, התובע הגיע לרמזור והחל מבצע פניית פרסה רכב הנתבעים שהיה מאחור פגע ברכב התובע מאחור. גרסת הנתבע לאירוע, היא כי התובע אכן עשה פניית פרסה, אולם כשל בביצוע פניית פרסה בבת אחת. התובע החל בנסיעה לאחור על מנת להשלים את פניית הפרסה ופגע ברכב הנתבע.

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להכריע את התביעה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, לאחר בחינת כל חומר הראיות, באתי לידי מסקנה, כי הגרסה המסתברת יותר היא זו של נהג הנתבע. הנזק ברכב התובע הינו בשתי מקומות בפגוש מאחור ובפנס הרכב. פנס הרכב על פי התמונות שהוגשו לבית המשפט נמצא בחזית אחורית של הרכב. תיאור התאונה על פי גרסת התובע הינה פגיעה ברכב התובע בדופן שמאלי אחורי בצד הרכב ולא בחזית אחורית. דווקא גרסתו של נהג הנתבעים תואם יותר את הנזק שנגרם לרכב התובעים. לפיו התובע נסע לאחור ופגע ברכב הנתבע. ולכן נגרם נזק בחזית אחורית של רכב התובעים.

בנוסף ברכב התובע ישבו עדים נוספים לאירוע שלא הובאו למתן עדות. העד שהגיע לתמוך בגרסת התובע היה עד שישב ברכב שנסע מאחורי רכב הנתבע. ספק בעיני אם יכול היה הוא להבחין בפירטי התאונה שהתרחשה, כאשר רכב הנתבעים למעשה נמצא מלפניו.

עדי הנתבע ישבו ברכב הנתבע ותמכו בגרסת נהג הנתבעים עדותם הייתה עניינית ולא נמצאו סתירות בין העדים. בנסיבות אלו אני מוצא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש.

בשים לב לגובה התביעה, העובדה כי התובע והנתבע 1 הינם חיילים מצאתי שלא לחייב את התובע בהוצאות, מלבד שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון. אשר ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: