בן זיקרי נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

2. על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 18.7.12 של נהיגה על מדרכה שלא לשם חצייתה כדי להיכנס לחצרים או לצאת ממנה (דו"ח תנועה מס' 51103275585).

3.לטענת המבקש, הוא סירב לקבל את הדו"ח לידיו עובר לביצוע העבירה המיוחסת לו עקב כעסו על השוטר. עוד ציין המבקש, כי כתובתו לצורך קבלת דברי דואר הינה בבית דודתו אולם הוא לא קבל הדוח בדואר רשום ואף לא קבל הודעה על דבר דואר רשום שהתקבל עבורו.

המבקש הוסיף וטען כי הדו"ח שולם על ידו, אולם הוא מבקש לבטלו או לחילופין להישפט בטענה לחוסר צדק כלפיו.

5. הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר מתנגדת לה. התביעה מציינת כי הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. הדו"ח חזר בציון "לא נדרש" אשר דינו כמסירה כדין.

זאת ועוד, הדו"ח שולם על ידי המבקש או מי מטעמו ביום 18.02.13 ועל כן יש לראות בנאשם כמי שהודה בביצוע עבירה ובדו"ח כפס"ד חלוט. בנסיבות אלו ובהעדר כל נסיבה המצדיקה אי הגשת הבקשה במועדים הקבועים בחוק מתנגדים לבקשה.

6. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח)(2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

במקרה דנן, הבקשה הוגשה רק ביום 12.2.13 בעוד העבירה בוצעה ביום 18.7.12, היינו לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק.

7. בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], התשמ"ב-1982, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה של נהיגה על המדרכה שלא לשם חצייתה, בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה חלוטה.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

7. במקרה דנן המבקש ידע כי אישום תלוי ועומד נגדו ומשסרב לקבל הדוח לידיו אין לו להלין אלא על עצמו. לא זו אף זו, הדוח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש, שאינה כפי שעולה מהבקשה כתובת מגוריו אלא כתובת של דודתו. משלא דרש את דבר הדואר הרי שדוח נחשב כנמסר כדין והמועד להגשת הבקשה חלף.

לכך יש להוסיף כי המבקש שלם הדוח ובכך למעשה הודה בביצוע העבירה המיוחדת לו.

יתר על כן, המבקש לא העלה כל טענת הגנה ראויה. ההיפך הוא הנכון, המבקש הודה בביצוע העבירה בכך שהודה שעלה עם הקטנוע על המדרכה משום שחפץ לאכול אולם לאחר מכן התחרט ולכן ירד מהמדרכה ורצה להמשיך בנסיעה. היינו, גם לגופו של עניין, אין כל טעם במתן אורכה למבקש להשפט.

8. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: