בן דוד נ' צבא הגנה לישראל ואח'

פסק דין

מבוא

עניינו של תיק זה הוא הכרזתו של התובע כעריק בגין אי-התייצבותו לשירות מילואים בגדוד 5060 ומעצרו של התובע לכ-48 שעות, כשבסיומן התובע שוחרר ללא העמדה לדין.

הנתבעת טוענת כי התובע היה אמור להתייצב לשירות מילואים בגדוד 5060. משלא עשה זאת, מעצרו היה כדין.

התובע טוען מנגד, כי הוא היה מוצב בגדוד 21, ולפיכך לא היה צריך להתייצב לשירות מילואים בגדוד 5060.

כתוצאה מכך שהתובע לא התייצב לשירות המילואים בגדוד 5060, הוא הוכרז על-ידי הצבא כעריק.

ביום ו', ה- 16.8.05, בדרכו לאירוע משפחתי, הגיע התובע להתלונן על הצתה שנעשתה בשדותיו.

במעמד הגשת התלונה, הובהר לתובע שעל-פי המופיע ברישומים, הוא מוגדר כעריק מצה"ל, ולפיכך, התובע הוכנס למעצר. ממילא מובן כי התובע לא הגיע לאירוע המשפחתי ודבר מעצרו נפוץ ברבים בנסיבות אלה.

לאחר כ-48 שעות שוחרר התובע ממעצר, שכן כתוצאה מתקלה טכנית, לא עלה בידי המשטרה הצבאית להעביר את תיק המסמכים בעניינו, ונוכח העובדה שהוא שהה כ-48 שעות במעצר, הוחלט על שחרורו המיידי ועל כך שהוא לא יועמד לדין באשמת העריקה.

בטרם אכנס לגופו של התיק, ברצוני להדגיש מספר דברים.

אין מחלוקת על כך שהשירות בצה"ל הינו חלק מהחובות המוטלות על אזרחי מדינת ישראל, אשר נמצאים מתאימים. הגם שאני, כשלעצמי, רואה ביכולת לקיים חובה זו, זכות שניתנה לאזרח לשאת ולהשתתף בנטל האחריות והשמירה על בטחון המדינה, הרי שאין מחלוקת על כך, שחובה זו היא חובה המוטלת על כל אזרח וודאי שאינה תלויה ברצונו ובנכונותו של האזרח למלא אחר חובה זו. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט סולברג שהביאה הנתבעת בסיכומיה מתוך עת"מ 9050/80 יניב דוד הראל נ' משרד הפנים:

"על אזרחי ישראל מוטל למלא את חובתם לפי חוק שירות ביטחון. אכן, גם בעידן של זכויות הפרט, ישנן עדיין מחוייבויות כלפי הכלל, קרי, המדינה ובני החברה. זכורים דבריו של הנשיא האמריקני ג' פ' קנדי: Don't ask what your country can do for you, but what you can do for your country.

שיח הזכויות והחתירה המתמדת למימושן המיטבי, משכיחים לעיתים את האידך גיסא, את העובדה שחברה לא תיכּון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה. אין קיום ליחיד ולא לציבור אלא בכלים שלובים. אֵלו הם יחסי "קח ותן" ובלעדיהם איִן."

וראה גם בבג"צ 2383/04 לאורה מילוא ואח' נ' שר הבטחון ואח' מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:

"השירות הצבאי בישראל הוא חובה אזרחית החלה על כל יוצא צבא. חובה זו היא חובה משפטית החלה מכח חוק. זוהי גם חובה מוסרית הנובעת מצרכי קיומה הראשוניים והמיידיים של המדינה."

נראה שאכן אין מחלוקת בין הצדדים בתיק בדבר חשיבות שירות המילואים וההכרח של הצבא לפעול על פי מתן פקודות תוך שמירה והקפדה על משמעת והציות לפקודות כמאפיינים הכרחיים בצבא וראה לעניין זה בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה לעיון בעונש ואח' מפי כב' השופט חשין (להלן: "בג"צ הוועדה לעיון בעונש"):

"המשמעת והכפייה הן מן המאפיינים הבולטים בצבא, והן החומרים המדַבְּקִים את חלקיו השונים להיותם מעשה-מיקשה אחד. האמירה כי "כל ישראל ערבים זה-בזה" (שבועות, לט, א [א]) נכונה היא לכלל ישראל, אך נכונה היא שבעים-ושבעה באשר לצבא. התלות ההדדית והסולידריות בין החיילים – בוודאי כך בשדה הקרב, אך לא רק בשדה הקרב; ההליכה אחר המפקד; אמירת אמת ללא-סייג ובלא חריג; יחסי-האמון בין מאבגדהוזפקדים לבין פקודיהם ובין חיילים ביניהם לבין עצמם; כל מאפיינים אלה ראויים ורצויים הם בחיי יומיום, אך תנאי-בלעדיו-אין הם לקיומו של צבא ראוי לשמו. הם ממש בבחינת להיות או לחדול. דברים יפים ונכוחים אמר בעניין זה ד"ר ע' מודריק בספרו שפיטה צבאית, בעמ' 57:

א

ב

ג