בן דוד נ' מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה בבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן כנגד רכב מס' 77-629-58.

צו זה ניתן ביום 16.4.13 כאשר נרשם דוח תנועה בגין עבירת שכרות נגד בנו של המבקש.

המבקש ציין בבקשתו כי הרכב משמש אותו ובנו לעבודה כי בנו "כבר קיבל את העונש"

במהלך הדיון עוד הוסיף כי "הוא שתה קצת יותר... וקרה מה שקרה".

המבקש עכשיו "בבעיה שאין לו את הרכב". אין לו כל טענה כנגד עצם רישום הדוח נגד הבן, פרט לשאלה מדוע הוא נענש על מעשה הבן?

מעבר לפסה"ד של כב' השופט טננבאום (ב"ש י"ם) 641/06, ניתן למצוא תשובה לשאלת המבקש הן בנוסח החוק עצמו והן בהחלטות כי המס' כדלקמן –

א. ע"פ (ב"ש) 7386/06 מ"י נ. סברליק בו נקבע כי המחוקק ביקש להרחיב היקף ההגנה על הציבור מפני המסוכנות של נהגים שיכורים.

ב. ב- ב"ש (מחוז ב"ש) 20188/08 צרפתי נ. מ"י בו נקבע כי על המבקש להוכיח כי נקט בכל האמצעים כדי למנוע ביצוע העבירה.

ג. רע"פ 1286/11 אמברס נ. מ"י, בו יקבע כי לא די באזהרה לשמור על החוק, חובת ההקפדה על בעל הרכב, ועליו לנקוט באמצעים ממשיים למנוע ביצוע העבירות.

במקרה דנן, התרשמתי כי המקש מקל ראש בעבירה המיוחסת לבנו, נראה לו כאילו מה בכך שנהג בשיכרות, מה אני אשם?

לא הובא בפני ביהמ"ש כל פירוט או טענה כי המבקש נקט באמצעי כלשהוא כדי למנוע ביצוע העבירה. מה שמעניין המבקש כי הוא זקוק לרכב לצורך עבודתו.

זה בדיוק "המחיר" שהמחוקק לקח בחשבון כאשר הוסיף הסמכות לאסור על שימוש ברכב בעקבות ביצוע עבירות תעבורה חמורות והכל בתקווה כי יהיה בכך כדי להניע את בעל הרכב להקפיד ולהבטיח כי לא יבוצעו עבירות תעבורה חמורות ברכב.

מכל המובא לעיל, אין אני מוצא כל פגם במתן צו האיסור שימוש, המבקש לא עשה דבר כדי למנוע ביצוע העבירה ובמאבק נגד עבירות תעבורה חמורות כולל עבירות שיכרות, ברור כי האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הצר של המבקש.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה

מזכירות תודיע למבקש.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: