בן דוד נ' ברנס ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

1.1התביעה עניינה פיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לתובע, יליד 21.11.1968, בתאונה, אשר ארעה, על פי הנטען, "ביום 13.5.04 במהלך עבודתו כמפעיל מנוף בחברת "חן המקום" ...", כש"בעת הורדת הברזנט" מהמשאית "קיבל ... מכה עזה בגבו מכף המנוף של המשאית ... הופל ארצה בחזקה ... והובהל לבית החולים אסף הרופא", שם נבדק בחדר המיון ושוחרר לביתו משלא נמצא צורך ומקום לאשפזו (ראה כתב התביעה על נספחיו - להלן: "התאונה").

1.2התביעה הוגשה כנגד נהג המשאית, מר ניר ברנס (להלן: "הנתבע 1") ומבטחה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2").

1.3כבתביעת נזיקין על פי החוק ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

2.התאונה, אשר ארעה, כאמור, במהלך עבודתו של התובע, הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה".

2.1לתובע נקבעה תקופת אי כושר מלא מקסימאלית (90 יום) ובהמשך נכות זמנית בשיעור של 10% החל מיום 13.08.2004 ועד ליום 14.06.2005 ונכות צמיתה בשיעור של 10% מיום 15.06.2005 כשמחציתה נזקפה לחובת מצב רפואי קודם.

2.2ועדה רפואית לעררים מיום 04.12.2006 קיבלה את הערר שהגיש התובע וזקפה את מלוא נכותו הרפואית בשיעור של 10% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 לתאונה (ראה נספח ה' ל- ת/1).

כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה, זאת נוכח העובדה כי התובע לא שב לעסוק במקצועו, דבר אשר גרם לירידה בשכרו.

2.3הנתבעת 2 עתרה בבקשה להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 04.12.2006 ובקשתה נדחתה (ראה החלטה מיום 27.12.2009).

2.4משכך ובהתאם להוראות סעיף 6ב. לחוק הרי שקביעת המוסד לביטוח לאומי, ככל שמתייחסת לשיעור הנכות הרפואית (10%), מחייבת בהליך זה ותשמש יסוד ומסד להכרעתי.

הנכות התפקודית

3.לטענת התובע נכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית (10%) באופן ניכר ומבקש הוא להעמידה על 20% נכות, תוך התחשבות בהחמרה עתידית הצפויה במצבו.

3.1התובע נשוי ואב לילדה.

עובר לתאונה עבד התובע מספר חודשים כ"מנופאי" במשאית לאיסוף גזם בחברת "חן המקום" (קודם לכן עבד באותה חברה כעוזר נהג – ראה עדות התובע בעמ' 11-12 לפרוטוקול ישיבת יום 27.09.2012).

על פי עדותו, עבודתו "התאפיינה בעבודה פיזית הכרוכה בהפעלה תמידית ולרוב מאומצת של הגב, הצוואר והגפיים התחתונות והעליונות, לרבות הרמת משאות כבדים, הליכה, ישיבה ועמידה ממושכת ..." (ראה סעיף 3 ל- ת/1).

3.2בעקבות החבלה בתאונה הוגבלה העסקתו של התובע באופן זמני (עד ליום 16.11.2004) והותרה חזרתו לעבודה "ללא הרמת משאות כבדים מעל 10 ק"ג, ומאמצים פיזיים קשים, ביום עבודה מקוצר של חצי משרה" (ראה נספח ז' ל- ת/1).

בתום תקופת ההגבלה בחר התובע שלא לשוב ולהיבדק על ידי רופא תעסוקתי ובהעדר אישור לפיו כשיר הוא לחזור לעבודתו הקודמת פוטר התובע ביום 01.11.2004 מעבודתו בחברת "חן המקום" (ראה נספח ז' ל- ת/1).

3.3לטענת התובע בעקבות התאונה נגרמה לו פגיעה תפקודית "ניכרת" הן "במהלך חיי היום יום" והן בעבודתו שכן הינו "סובל עד עצם היום הזה", "מכאבים עזים והגבלת תנועה בעמ"ש מותני עם הקרנה לגפיים תחתונות ועליוניות", לרבות "בעת מאמץ גופני קל כגון קושי בהטיית הצוואר לצדדים, נשיאת והרמת חפצים, הליכה, ישיבה ועמידה ממושכת ועליית וירידת מדרגות" (ראה סעיף 7 ל- ת/1).