בן אריה ואח' נ' גינר ואח'

החלטה

בקשה לחילוט ערבון בסך 75,000 ₪ שהפקידו המשיבים כתנאי לעיכוב ביצוע פסק דין קמא, בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופטת חדווה וינבאום-וולצקי) מיום 15.10.12.

הבקשה מוגשת לאחר שהערעור שהוגש על-ידי המשיבים נדחה בפסק דין ביום 11.11.13. המשיב 4 הגיש מנגד בקשה להחזרת הערבות שהפקיד לידיו.

לטענת המבקשים, כתוצאה מצו עיכוב הביצוע נגרם להם נזק ממוני שכן במשך תקופה של 19 חודשים: מאז ניתן פסק הדין קמא (ביום 8.5.12) ועד שנדחה הערעור (ביום 11.11.13) נבצר מהם להשכיר את הנכס שבבעלותם, ולקבל תמורתו דמי שכירות ראויים, המוערכים על-ידם בסך של 4,000 ₪ לחודש. כן נטען כי מאז ניתן פסק הדין קמא, הפסיקו המשיבים לשלם את דמי השכירות המוגנים, העומדים ע"ס 2,990.80 ₪ לרבעון – על כן חייבים הם לשלם למבקשים לפחות סך של 18,000 ₪. עוד טוענים המבקשים, כי המשיבים טרם פינו את המושכר, למרות ארכה שניתנה להם.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקשים לא הוכיחו את שיעור דמי השכירות באמצעות שמאי או מומחה. לטענתם, צו עיכוב הביצוע ניתן בעיקר על סמך העובדה כי דודו של המשיב 4, מר הקיקי (להלן – הקיקי) התגורר במושכר עד פטירתו, כאשר ממילא בתקופה זו לא יכולים היו המבקשים להשכיר את הנכס לאחר ולקבל עבורו דמי שכירות חופשיים. לחלופין טוענים המשיבים, כי אם יחליט בית המשפט לחלט את כספי העירבון, הרי שיש לחלט רק סכום השווה בערכו לדמי השכירות המוגנים שלא שולמו למבקשים בתקופת עיכוב הביצוע, ובסך של כ- 17,000 ₪ בלבד.

בתשובה לתגובה נטען כי זמן קצר לאחר פסק דין קמא, אושפז הקיקי במוסד סיעודי עד לפטירתו בחודש אוגוסט האחרון, כך שככל לא התגורר בנכס בתקופת העיכוב.

בחנתי את טענות הצדדים וראיתי להיעתר חלקית לבקשה.

בהתאם לתקנה 467(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט להתנות צו עיכוב ביצוע במתן ערובה "...להבטחת נזק העלול להיגרם בשל הצו", לפיכך, מקום בו נגרם נזק למשיב בערעור כתוצאה ממתן צו עיכוב הביצוע, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית המשפט בבקשה לחלט את כספי הערובה שהופקדה על-ידי המערער.

אולם, כפי שנקבע ברע"א 6448/01 עבד אל סלאם חיר ואח' נ' לידאי (מיום 9.2.03) – החילוט אינו אוטומטי והתוצאה ההכרחית מדחיית הערעור, והנזק המובטח בערבון טעון הוכחה ["...התקנות אינן מאפשרות לחלט ערבון מבלי שנגרם כל נזק...אין היא מאפשרת להורות על חילוט בשיעור העולה על גובה הנזק, ואין היא מאפשרת להורות על חילוט במקום בו לא הובאה כל ראייה שהיא, ולו ראשונית ותחילית, לעניין שיעור הנזק" (סעיף 19 להחלטה)].

במקרה דנן, אמנם טוענים המבקשים כי נגרם להם נזק העולה לכדי סכום העירבון, בהתבסס על חישוב לפי 4,000 ₪ לחודש ולמשך 19 חודשים, המסתכם ב- 74,000 ₪, אולם, טענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי, לא לעניין שיעור דמי השכירות החודשיים, ואף לא לעניין משך התקופה בה יכולים היו המבקשים להשכיר את הנכס בשכירות חופשית, זאת בשים לב לעובדה שאינה במחלוקת, לפיה הקיקי המשיך להתגורר בדירה בהסכמה גם לאחר פסק הדין קמא: "...היה וינתן פסק דין לפינוי המושכר, הרי שמטעמים אנושיים ולאור מחלתו של הדוד, הם יתירו לו להחזיק בחדר שבו הוא מתגורר כל עוד ירצה בכך" (סעיף 35 לפסק דין קמא).

השאלה עד מתי שהה הקיקי בדירה, כמו גם שאלת שיעור דמי השכירות, מחייבים, בהעדר ראיה זולת תצהיר סתמי, בירור עובדתי וראייתי, שאין מקום לערכו במסגרת בקשה לחילוט ערבון.

כל עוד לא ישתכנע בית המשפט כי סכום הנזקים עולה על סכום העירבון שהופקד, או למצער, שווה לו, הרי שלא ניתן להורות על חילוטו במלואו. בירור עובדתי כאמור, ראוי לעשותו במסגרת הליך חדש ועצמאי – קרי: במסגרת תביעה שתוגש על-ידי המבקשים לבית המשפט המוסמך.

עם זאת, ראיתי לחלט מסך כספי העירבון סך של 18,000 ₪ – הסכום שהמשיבים עצמם מודים בו כי לא שולם בגין דמי שכירות מוגנים במשך תקופה של 17 חודשים. מעמדם של יתר כספי העירבון (57,000 ₪) יתברר במסגרת הליך עצמאי, ככל שייפתח על-ידי המבקשים, ומשכך ראיתי לדחות בשלב זה את עתירת המשיב 4 ולהורות על עיכוב שחרור יתרת כספי העירבון למשך 120 יום. ככל שתוגש תביעה שכזו, ימשיך העיכוב עד למתן פסק דין בהליך שייפתח.

בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את המשיבים בהוצאות הבקשה בסך 2000₪.

אני מורה איפוא על חילוט סך של 20,000 ₪ לזכות המבקשים באמצעות בא כוחם.

יתרת סכום הערבות תעוכב בהתאם לאמור לעיל.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: