בן אריה

החלטה

הערת יו"ר הועדה:

על פי החלטת נשיא בתי המשפט בדרום, כב' השופט אביחי דורון מיום 11.8.13 , הועבר אלי תיק זה למתן פסק דין.

פסק הדין ניתן על ידי על פי הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בתיק ועל פי חומר הראיות שנאסף מיום הגשת הערר. למען הסר ספק –מותב זה לא שמע את הדיונים בתיק כיו"ר הועדה. נכחו בדיונים כב' השופט (בדימוס) יהושע פלפל כיו"ר הועדה וכן פרופ' פרן אסתר וד"ר שמואלי סימון.

רקע:

העוררת ילידת 26.12.1938, נולדה בסופיה שבבולגריה. לדבריה, החל מחודש פברואר 1942 ועד לחודש ספטמבר 1944, בהיותה כבת 4 -6 שנים, שהתה בגטו "וידין" בבולגריה. בתצהיר שהוגש מטעמה פורטו תנאי המחייה הקשים בתקופה הרלוונטית בגטו.

ביום 18.8.2008 הגישה העוררת תביעה לקבלת קצבה ליוצאי מחנות ריכוז, גטאות, ומחנות שעבדו בהם עבודות פרך (להלן: "התביעה המקורית"), מכוח חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז – 2007 (להלן: "חוק ההטבות").

בתאריך 24.2.2009 דחתה המשיבה את תביעת העוררת (להלן: "ההחלטה הראשונה"), מהנימוק שהעוררת אינה עומדת בתנאי חוק ההטבות ולא מתקיים התנאי לפיו "שהתה במחנה ריכוז, בגטו, או במחנה שעבדו בו עבודת פרך".

ביום 23.2.2011 הגישה העוררת ערר על החלטה זו כשאין היא מיוצגת בייצוג משפטי.

ביום 29.12.2011 פנתה העוררת בשנית למשיבה כשהיא מיוצגת והגישה בקשה לדיון מחדש לאור ראיות חדשות שהתגלו מתוקף סעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957 (להלן: "החוק/חוק נכי רדיפות הנאצים").

ביום 9.1.12 דחתה המשיבה את בקשת העוררת (להלן: "ההחלטה השנייה") בטענה כי ניתן היה להגיש ערר על ההחלטה הראשונה (בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה הראשונה לידה של העוררת). עוד צוין כי לא מדובר בראיה חדשה המוכיחה כי העוררת שהתה בגטו.

תמצית טענות העוררת:

העוררת טוענת כי הראיות החדשות התגלו לאחר תום התקופה הקבועה בחוק להגשת ערר. לדבריה, יש בכוחן של הראיות החדשות להוכיח כי העוררת אכן שהתה בגטו "וידין". מכאן, שיש בהן כדי לשנות החלטתה של המשיבה למרות הזמן שחלף.

הראיות החדשות הן כדלקמן:

א.תביעת העוררת ל B.B.G, משנת 1966 , בה הצהירה העוררת כי הייתה במחנה "וידין".

ב.הכרה בעוררת כ"נרדפת" על ידי ה B.B.G (משנת 1968).

ג.קטע מרשימת המחנות המוכרים אשר פורסם על ידי משרד האוצר הגרמני בשפה האנגלית ביום 3.12.2009 לפיו מחנה וידין מוכר כ"מחנה/גטו" עפ"י ההסכם עם ממשלת גרמניה.

ראיות אלה מתווספות לתצהירי העוררת, וכן לראיות נוספות שהינן: אישורי הבנק המעידים על הפיצוי והתגמולים שהעוררת קבלה מממשלת גרמניה, תמונות משפחתיות מתקופת שהות המשפחה בגטו מהן ניתן לראות כי סבתה ואמה של העוררת ענדו טלאי צהוב.

תמצית טענות המשיבה:

א.העוררת לא הגישה ערעורה במועד ולכן יש לדחותו.