בן-ארי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מס' 21110101215, שעניינה: נהיגה על מדרכה וזאת בטענה שמצבו הכלכלי לא איפשר לו להגיש במועד בקשה להישפט.

לאחר עיון בבקשה ובתגובתה השלילית לבקשה של המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.הדו"ח הוא דו"ח שנמסר לידיו של המבקש בתאריך 2.9.12 – מועד ביצוע העבירה, ועליו תגובתו של המבקש, לפיה אכן נסע על המדרכה, לעבר מקום שהמדרכה מונמכת, במטרה לרדת ממנה לכביש.

בפועל, זוהי הודיה בביצוע העבירה המיוחסת הקובעת כי קיים רק היתר חציית מדרכה מכניסה או מיציאה לחצרים, ולא כמו במקרה של נסיעה על המדרכה עד למקום שהיא מונמכת.

2.נסיבותיו האישיות של המבקש שמנעו ממנו לעמוד במועד 90 הימים להגשת בקשתו להישפט, אינן נימוקים מיוחדים או אחרים, לצרכי סעיף 230 לחסד"פ, שכן בפסק הזמן מדצמבר 2012 ועד ליום הגשת בקשתו הראשונה להארכת המועד להישפט, יכול היה למצוא את הפנאי הנדרש לצורך מילוי הנספח לדו"ח, המודיע על רצונו להישפט.

3.בפועל, אם אכן הכחיש העבירה, כטענתו בבקשה לפני, היה חייב מיידית להודיע על רצונו להישפט ולא לפנות לבית המשפט ישירות ללא פניה מקדימה למפנ"א.

4.לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ, רואים במבקש כמי ש "הורשע" כדין על ידי בית המשפט ונגזר דינו לתשלום הסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

5."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול בהגשת בקשה תוך 30 יום מתום 90 הימים שעמדו לרשות המבקש לצורך הודעה על רצונו להישפט בתוך מתן הנמקה של עיוות דין שייגרם לו אם תידחה בקשתו.

6.המבקש לא מילא אחר הנדרש לפי סעיף 130(ח) לחסד"פ כאמור לעיל, ולפיכך לא מצאתי נימוקים מיוחדים או אחרים בבקשתו, לפי סעיף 230 לחסד"פ והתוצאה היא שאני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: