בן-ארי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 3.6.05 שעניינו נהיגה ברכב בלא חגורת בטיחות.

המבקש אישר קבלת הדוח לידיו ואף אישר כי שילם את הקנס שבגין הדוח. יחד עם זאת, המבקש סבור כי ניתן לחרוג במקרה דנן מההלכה כי תשלום הדוח מהווה הודאה באשמה וטוען כי יש להאריך את המועד להישפט בגין הדוח, וזאת מאחר ועל גבי הדוח לא צוין כי הוא נושא בחובו ניקוד חובה בהתאם ל"שיטת הניקוד" הנהוגה במשרד הרישוי.

לאחר ששקלתי את הבקשה מצאתי לנכון לדחותה.

ראשית, בעניין הארכת מועד להישפט במקרה בו לו צוין ניקוד החובה בדוח קיימים פסקי דין רבים, וגם אם אין הלכה ברורה, דומה כי עיקר הפסיקה קובעת שאין המדובר בטעם המצדיק הארכת מועד. ראו לעניין זה עפת (חיפה) 27124-06-10‏ ‏ עודד יהודה לם נ' מדינת ישראל, עפת (ב"ש) 995-06-10‏ ‏ משה חורדקר נ' מדינת ישראל.

שנית, המבקש טוען כי נודע לו על צבירת הניקוד רק מהודעה בדבר פסילת רשיונו ביום 3.3.10, אולם עיון במכתבים שנשלחו למבקש ממשרד הרישוי מגלה כי הודעה על הניקוד בגין העבירה דנן נשלחה למבקש ונתקבלה אצלו כבר לפני זמן רב.

כבר ביום 16.1.06 נשלחה למבקש הודעה ראשונה בדבר צבירת ניקוד חובה המחייב קורס נהיגה נכונה. ההודעה כוללת פירוט הדוח נשוא הבקשה, והמבקש השלים את הקורס בחודש מאי 2006.

הודעות נוספות נשלחו למבקש בדואר רשום בחודש פברואר ובחודש אוגוסט 2008, ושוב חויב המבקש בקורס הדרכה, אותו עבר, בטרם הגשת הבקשה דנן.

שלישית, עיון במסמכי משרד הרישוי מגלה כי כשלושה חודשים לאחר קבלת הדוח דנן, קיבל המבקש דוח זהה נוסף, אשר אף בגינו חויב ב – 6 נקודות חובה. מן הסתם צריך היה המבקש כבר במועד זה להבין כי חויב בניקוד חובה גם בגין הדוח הקודם, ולא להמתין בחיבוק ידיים חמש שנים.

רביעית, עיון בתגובת המבקש כפי שנרשמה בדוח המקורי מגלה כי קיימת בה לפחות ראשית הודאה, כאשר המבקש אומר לשוטר "נכון אתה צודק נסעתי ללא חגורה". אל מול דברים אלה בוודאי שאין די בטענה כי "המבקש כופר בביצוע העבירה" כפי שנרשם בדוח.

אשר על כן, מכל האמור לעיל גם יחד, דין הבקשה להידחות. מתברר כי הבקשה מוגשת שלא בתום לב בידי המבקש כאשר העובדות למעשה שונות לחלוטין מהמתואר בבקשה. המבקש לא שילם את הקנס "תוך בליעת הגלולה המרה" כשהוא מאמין בחפותו, אלא שעשה זאת מתוך הבנה כי אכן ביצע עבירה, ולא גילה כי חויב בניקוד בחודש מרץ 2010, אלא לפחות ארבע שנים מוקדם יותר.

בנסיבות אלה, אני מחייב את המבקש בהוצאות בסך 600 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום.

בשולי הדברים אבקש מב"כ המבקש, להמנע מצירוף החלטות רבות לבקשתו. הפסיקה המוזכרת מוכרת וכבר נזכרה בבקשות רבות, ומכל מקום הצילומים המצורפים הינם באיכות ירודה והדבר אך מקשה על המזכירות ועל הטיפול בבקשה. במידת הצורך יפנה הסנגור להחלטות חדשות בנושא, ויימנע מצירוף ההחלטה גופה, אלא בנסיבות מיוחדות.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.