בן אסא נ' אורלי ואח'

פסק דין

1.הנתבע 1 הינו יועץ מס והנתבע 2 הינו רו"ח. התובע היה לקוח של הנתבעים שטיפולו עבורו בהגשת דו"חות מס אישיים ודו"חות לחברה שבבעלותו. בסוף שנת 2012 ולאחר שהתובע הודיע לנתבעים על רצונו להפסיק ההתקשרות עמם, הודיעו לו הנתבעים שנותר לו חוב כלפיהם ועד להסדרת החוב המסמכים אשר ברשותם ששייכים לתובע מעוכבים. לאור זאת שהיה עיכוב בהגשת הדו"חות לשנת 2010 ולאחר שנוהל מו"מ, שילם התובע את הסכום שנדרש ממנו והמסמכים הועברו לרשותו. עתה מבקש התובע החזר התשלום הנוסף ששילם לנתבעים בסך של 2,427 ₪ בגין הטיפול בדו"חות האישים. השאלה אשר עומדת לפני במחלוקת הינה האם זכאי התובע להחזר הסכום ששולם לנתבעים, מעבר לסכום אשר שולם להם עד לאותו שלב בגין הגשת הדו"חות האישים, אם לאו.

טענות התובע:

2.הנתבע 1 הינו יועץ מס (להלן: "הנתבע") והנתבע 2 הינו רואה חשבון.

3.התובע היה לקוח של הנתבעים.

4.הנתבע הכין עבורו ועבור חברה שבבעלותו דו"חות מס לשנים 2009-2010.

5.עבור דו"חות לשנת 2009 שילם התובע לנתבע סך של 266 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח האישי וסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח לחברה. עבור שנת 2010 שילם התובע לנתבע סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח האישי וסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח של החברה.

6.הדו"חות לשנת 2010 הוגשו באיחור רב, לאחר פניות רבות מצדו של התובע והתרעות מרשויות המס.

7.לטענת התובע הסיבה להעלאת המחיר בדו"ח האישי משנת 2009 לשנת 2010 הינה טענת הנתבע לכך שהינו מנסה לחלץ ממס הכנסה סך של 6,000 ₪ ששילם לטענתו לשווא בשנים קודמות. סכום זה לא הוחזר.

8.התובע הבהיר לנתבע שאינו מתכוון להמשיך ולעבוד עימו ובתגובה התחייב הנתבע להשלים הדו"חות בתוך זמן סביר ושהתשלום עבור שני הדו"חות לא יעלה על סך של 8,000 ₪. סכום זה מהווה הנחה של 20% מהתשלום בשנה הקודמת.

9.התובע העביר לנתבע את החומר של החברה בלבד ולאור זאת שלא ראה כל שינוי בהתנהלותו של הנתבע, החליט להפסיק לעבוד עימו ולעבור למשרד אחר. מיד כשהודיע זאת החליט הנתבע לחייבו בגין דו"ח אישי לשנת 2010 והן בקשר לדו"ח של שנת 2011 עליו החל לעבוד. במקביל הודיע הנתבע לתובע שהחומר נשאר ברשותו וזאת עד להסדר התשלום.

10.בכדי להבין מדוע עליו לשלם סכום נוסף עבור הדו"ח לשנת 2010, ביקש וקיבל התובע מהנתבע פירוט שעות עבודה.

11.מאחר ואי הגשת הדו"ח הינה עבירה פלילית שיכולה לגרור קנסות ועוד, לא הייתה בפני התובע ברירה אלא לשלם הסכום שדרש הנתבע.

12.התובע מלין על אודות חיוב בסך של 2,427 ₪ שמתייחס לתשלום עבור שעות נוספות בגין הטיפול בדו"ח האישי לשנת 2010. התובע מוסיף וטוען שאם אכן הקדיש הנתבע זמן לטיפול בנושאים הקשורים לדו"ח קודם, שילם על כך זה מכבר.

13.אלמלא הפסיק ההתקשרות לא הייתה עולה הדרישה לתשלום סך נוסף של 2,427 ₪.

טענות הנתבעים:

14.אין נוהג אחיד במשרד רו"ח/יועצי מס בדבר אופן תשלום. נהוג לחייב לפי שעות ולא לקבוע מחיר קבוע לעבודה.

15.לתובע מספר שנים של ניסיון במשרד הנתבעים כאשר התשלום מעולם לא בוצע על פי הנוהג כפי שמתאר התובע.

16.התובע קיבל הסבר מפורש לעיכוב בהגשת הדו"חות ולא נגרם לו כל נזק.

17.הנתבע הסביר לתובע את הסיבה להעלאת שכ"ט בכל הנוגע לדו"ח האישי. הנתבע הסביר לתובע שעלות הדו"ח לשנת 2010 גדלה עקב תיקון רטרואקטיבי לדו"חות עבר שלא היה ידוע לנתבעים בעת הגשת הדו"ח לשנת 2009. הובהר לתובע שהטיפול הנ"ל גרר השקעת שעות חריגה ואך בשל טענת התיישנות מצד מס הכנסה לא נתקבל הסכום. הנתבע הוא זה שעלה על סוגיה זו והאיר את עיני התובע. המשרד הוציא לתובע חשבון שכ"ט בעבר ומעולם לא נתן פירוט לשעה.