בן אליאס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זוהי תביעה להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כתאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלינו:

1.התובע יליד 1974.

2.התובע עבד בין השנים 1974 ועד 12/08 כצבעי רכב ועסק, בין היתר, בעבודת פחחות.

3.במהלך עבודתיו הנ"ל נחשף התובע לרעש מזיק, התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי תקנות המוסד לבטיחות וגיהות בעבודה.

4.ביום 22/1/09 הגשי התובע לנתבע תביעה להכרה בליקוי השמיעה והנטנטון מהם הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבדה לפי סעיף 84א לחוק.

5.הנתבע דחה את תביעת התובע במכתב דחייה מיום 11/5/09.

6.התובע טוען, כי הפגיעה בשמיעתו נגרמה לו כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק בעבודתו, בעוד שהנתבע טוען, כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע התובע, אם קיים, וכי ליקוי השמיעה נגרם לתובע כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי.

מינוי מומחה רפואי

7.מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר ר. בן טובים, אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין ביום 12/12/10 וקבע כדלקמן:

"א.התמונה האודיטורית באוזן שמאל הינה רובה ככולה תולדת זיהומי האוזן הכרוניים/וההתערבויות הכירורגיות בגינן, כאשר הניתוח השני ב-2001 מסוג Radical Mastoidectomy שהינו בעצם ניקוי כל חלל האוזן התיכונה והמסטואיד כולל עצמימי השמע, קרי הקרבת כל מערכת הולכת האויר (תופית ועצמימי שמע) ויצירת חלל גדול וריק (אוזן לתיכונה ומסטואיד) להכחדת התהליך הזיהומי הכרוני. ולהדגיש, תמונה כגון זו הינה מקור per se מחד-לטינטון, ומאידך-לנזק סנסורי (BC) מלבד הנזק בהולכת אויר (AC).

ב.2 אודיומטריות בתיק הרפואי הנלווה אשר מאופיינות בין היתר:

1.הראשונה כרונולוגית מ-7.3.08:

i.פגימה עמוקה ומשמעותית, ובכל ספקטרום התדרים, באוזן שמאל כאשר ערכי תדרי הדיבור הינם DB 60-70, ועם ABG (מרווח אויר עצם) ועם החמרה נוספת בתדרי KHZ 4-6.

ii.אוזן ימין – אף כאן נצפית פגימה משמעותית בתחום תדרי הדיבור כ-DB 40-55 בממוצע, והחמרה נוספת בתחום תדרי KHZ 4-8.

2.האודיומטריה השניה מ-15.3.09 הינה דומה Grosso modo לקודמתה, ועם ערכים מעט טובים יותר (ובעיקר בתחום תדרי הדיבור בימין).

ג.ב-1996 ערכי השמיעה באוזן ימין הינם בתחומי הנורמה (עפ"י סיכום מחלה ביה"ח בני ציון), כאשר וב-2001 (מספר שנים בלבד מאוחר יותר) נצפית פגימה שמיעתית מובהקת וניכרת באוזן ימין של כ-DB 35 ובתחום תדרי הדיבור, והתנהלות אודיטורית זו כלל ועיקר אינה תולדת חשיפה לרעש".

8.בהמשך המומחה מצא לנכון להרחיב ולהסביר כי נזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש מופיע ב-10-15 שנות העבודה הראשונות בחשיפה לרעש מזיק, וכי קצב הירידה בשמיעה הינו נמוך ואינו תואם את הנסיבות הספציפיות של התובע. להלן דבריו בנדון:

"א.בד"כ, הנזק השמיעתי בחשיפה לרעש יופיע ויקבל את ביטויו העיקרי ב-10-15 השנים הראשונות לחשיפה, שלא כבמקרה דנן.