בן אהרון נ' סיני

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה הוא בכספים שהתובע הפקיד בחשבונה של הנתבעת ובכספים שהתובע שילם לעורך הדין של הנתבעת.

2. בין הצדדים התקיימה מערכת רומנטית בת 6 חודשים, מחודש מאי עד חודש נובמבר 2011.

התובע חי בתל אביב והנתבעת חיה בשדרות והם התראו בסופי שבוע.

התשלום שהתובע שילם לעורך דינה של הנתבעת, עבור שכר טירחתו

3. לנתבעת 4 ילדים מנישואיה, והיא הגישה נגד אבי הילדים תביעת מזונות ילדים שבגינה אבי ילדיה חויב לשלם לה עבור מזונותיהם. הנתבעת היתה מיוצגת בתביעת המזונות על ידי עורך דין פרץ בר מוחא.

4. התובע שילם לעו"ד פרץ בר מוחא את שכר טירתו בסך 20,000 ₪ (ראה אישור עו"ד בר מוחא), המגיע לו מהנתבעת. התובע טוען, כי הוא עשה זאת הואיל ולנתבעת לא היה כסף לשלם לו וכי הנתבעת הבטיחה להחזיר לתובע את הסכום שהוא שילם לעורך הדין עבורה ובמקומה מסכומי המזונות שהיא תקבל.

התובע תובע השבה של הסכום הזה.

5. הנתבעת טוענת כי היא לא הכירה כלל את עו"ד פרץ בר מוחא וכי לא רצתה כלל בייצוגו של עו"ד פרץ בר מוחא הואיל ולא היה לה כסף לשלם לו את שכרו וכי התובע הוא שלחץ עליה להסכים לייצוג על ידי עו"ד בר מוחא וכי התנגדה לכך.

הנתבעת מודה כי היא חתמה על יפוי כוח, לפיו היא ייפתה את כוחו של עו"ד פרץ בר מוחא לייצג אותה בתביעת המזונות שתוגש על ידו ועקב טיפולו של עו"ד פרץ בר מוחא, אבי הילדים חוייב לשלם לה עבור מזונותיהם.

דיון

6. אין ספק שהתובעת נהנתה מכך שעו"ד פרץ בר מוחא טיפל בתביעת המזונות שהיא הגישה, בכך שאבי הילדים חוייב לשלם לה עבור מזונותיהם.

7. כאמור לעיל, שני הצדדים טוענים שהכספים שהתובע שילם לעו"ד פרץ בר מוחא עבור הנתבעת, לא הוקנו במתנה.

התובע טוען שזו היתה הלוואה ואילו הנתבעת טוענת כי היא התנגדה לתשלום הזה.

על פי סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק המתנה), כדי שהעברת סכום הכסף לעורך הדין תחשב למתנה, יש צורך בהסכמה של שני הצדדים, כי הכסף ניתן במתנה והואיל, וכאמור, שני הצדדים שוללים זאת, יש לקבוע כי אין מדובר במתנה.

8. בענין זה אף לא ניתן להתייחס לתשלום לעורך הדין כמתנה, גם לו היתה הסכמה בעל פה על כך בין הצדדים, מאחר ועל פי הוראות סעיף 2 לחוק המתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל", מכאן שתשלום של צד א' לצד ג' עבור צד ב', אינו בבחינת הקניית הכסף לצד ב'.

9. חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט), עוסק בחובת השבה של מי שקיבל טובת הנאה מאדם אחר.

סעיף 4 לחוק הנ"ל קובע: "מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב".

המשמעות של האמור בסעיף 4 הנ"ל היא, שאם לנתבעת היתה סיבה לסבירה להתנגד לפרעון החוב שלה כלפי עורך הדין על ידי התובע, אין לחייב אותה בהשבתו.

10. גם אם הנתבעת לא רצתה מלכתחילה בייצוג של עורך הדין פרץ בר מוחא, הרי בסופו של דבר איש לא אילץ אותה ולהסכים לייצוג על ידו. הנתבעת חתמה, כאמור על יפוי כוח לעו"ד בר מוחא ומסרה לו את כל הנתונים העובדתיים לגבי תביעת המזונות בגין ילדיה ואף חתמה על תצהירים הנדרשים להגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה.