בן אדיבה נ' מלון המלך שלמה ואח'

פסק דין

התובע נפגע בכף רגלו עת שיצא מבריכת המלון הנתבע 1 ברגליים יחפות ונתקל לטענתו באבני שפה משוננות של ריצוף מסגרת (אדנית) שמקיף עץ ברחבת הבריכה.

לטענת התובע כתוצאה מהפגיעה נגרם לו שבר בבסיס הגליל (אצבע 5) כף רגל ימין.

לטענת התובע יש להטיל אחריות על הנתבע 1, בין היתר, משום שהניח מכשול נמוך ברחבת הבריכה; משום שהעמיד אדניות בעלות קצוות משוננים באיזורי המעבר או בסמוך לבריכה; משום שלא דאג לסימון בולט של האדנית; ומשום שלא נקט אמצעים ניאותים למניעת הפגיעה וההיתקלות. בדיון שהתקיים בעניין הוסיפה ב"כ התובע וטענה כי צבע האבנים המהוות את ריצוף המסגרת דומה לצבעו של משטח הרחבה מה שמקשה להבחין בקווי המתאר של ריצוף המסגרת; כי קיים מרווח לא בטיחותי בין אבני השפה וכי בשל העובדה ששולחן הפינג-פונג הועמד בסמוך נוצר מעבר צר שהקשה להבחין באבן השפה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, לאחר ששמעתי את עדות התובע, לאחר שעיינתי בתמונות שהוצגו ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

לא שוכנעתי כי הנתבע 1 התרשל בכל הנוגע לאבני השפה המרכיבות את המסגרת סביב העץ ברחבת הבריכה. בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי מדובר במכשול שיצר סכנה. לא מצאתי כי יש ממש בטענה כי היה קושי להבחין באבני המסגרת. עיון בתמונות שהוצגו אף הוא לא תומך בטענה זו. הטענה בדבר קיומו של קושי להבחין בשל הצבתו של שולחן הפינג-פונג בקרבת מקום או בשל המעבר הצר שנוצר בשל קרבה זו, אף היא לא היתה משכנעת ולא הוכחה עובדתית. התובע לא העיד כי השולחן הוצב בקרבת מקום וכי בשל כך התקשה להבחין בריצוף המסגרת, וכל שאמר בהקשר זה, בהתייחס לתמונות שהציג, כי "יכול להיות" שהשולחן הוצב בקרבת מקום. בכך לא די. לא שוכנעתי גם כי השפה המשוננת של האבן היא שגרמה לנזק, וסביר יותר שעצם ההיתקלות בריצוף המסגרת, בשל חוסר תשומת לבו של התובע, היא שגרמה לנזק וזאת לאור אופי הנזק שנגרם לתובע.

התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: