בלפרמן נ' שפירא ואח'

פסק דין

1.התובע היה לקוח של נתבעת 2 וקיבל באמצעותה שירותי טלוויזיה רב ערוציים באמצעות לווין. עניינה של התביעה, גביית כספים ע"י נתבעת 2 באמצעות נתבע 1.

2.לטענת התובע - יצא אל מחוץ לגבולות הארץ בשנים שונות ובמועדים שונים החל משנת 2002 ועד שנת 2007. במהלך השנים נעדר התובע מן הארץ 104 ימים, כשלושה חודשים ומחצה. בטרם יציאותיו מן הארץ כתב התובע לנתבעת 2 אודות נסיעותיו. נתבע 1, באמצעות חברת עורכי דין, ביצע עיקול על חשבון הבנק של התובע בסכום כולל של 1,335.16 ₪. סבור התובע, כי לא קיים חוב לנתבעת 2 שהצדיק את עיקול הכספים. עוד סבור הוא, כי כספו נגנב ולא הועבר לנתבעת 2. בהמשך, בתאריך 9.8.08, הגיעו עובדי נתבעת 2 לביתו ונכרת חוזה חדש לקבלת שירות עבור הטלוויזיה שברשותו.

טוען התובע, כי כלל לא קיימת טלוויזיה ברשותו.

התובע מבקש לפצותו בסכום של 5,000 ₪.

בנוסף דורש התובע להשיב לו את הסכום שנגבה על סך 1,335.16 ₪.

3.לטענת נתבע 1 - יש לדחות את התביעה על הסף כנגדו בשל העדר יריבות, העדר עילה, מעשה בית דין ובהיותה קנטרנית וטורדנית.

נתבע 1 הינו עורך דין במקצועו, המשמש כבא-כוחה של נתבעת 2. בין היתר עוסק נתבע 1 בגביית חובות ועומד בראשות משרד עורכי דין המייצג לקוחות שונים. מתוקף תפקידו פועל נתבע 1 כשלוחם של לקוחותיו. פעולות נתבע 1 נעשות בהיותו מורשה של לקוחותיו ואין זה מתקבל על הדעת כי ייתבע באופן אישי עקב מילוי תפקידו. דיני השליחות מאיינים כל יריבות בינו לבין התובע. נתבע 1 לא חרג מגדר ההרשאה שניתנה לו וכתב התביעה אינו מגלה עילה נגדו. עוד נטען, כי התובע נמנה על לקוחותיה של נתבעת 2 ולא עמד בהתחייבויותיו כלפיה. פניות לתשלום חובו לא צלחו, לפיכך נאלצה נתבעת 2 לפנות לנתבע 1 כבא-כוחה ולבקש ממנו לשלוח מכתב התראה לתובע בטרם נקיטת הליכים משפטיים. בהתאם להנחיות נתבעת 2, נשלח לתובע מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. משדרישות נתבעת 2, באמצעות נתבע 1, העלו חרס, נאלצה נתבעת 2, באמצעות נתבע 1, להגיש תביעה כנגד התובע ביום 14.7.08. עסקינן בתביעה כספית על סכום קצוב שהוגשה ע"י נתבעת 2 במסגרת תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב בהתאם לחוק. כתב התביעה הומצא לתובע והאחרון אישר בחתימתו ביום 25.11.08 כי קיבל את כתב התביעה. התובע לא הגיש התנגדות תוך 30 יום בהתאם לחוק. לפיכך, ביום 12.2.09, בהתאם לכל דין, ננקטו כנגדו הליכי הוצל"פ, ביניהם עיקולים לגביית החוב הפסוק. ביום 19.3.09 התקבל במשרדו של נתבע 1 כתב התביעה הנוכחי, אלא שהתובע לא הגיש כל התנגדות במועד בתיק ההוצל"פ. חלף הגשת התנגדות לבקשת הביצוע של כתב התביעה, בזמן שנקצב לכך, בחר התובע בפתיחת ההליך הנוכחי, הגם שבפועל דינו הוא כדינו של מי שהתקבל פסק דין כנגדו. בשל כך נטען, מושתק התובע מלהעלות טענות שונות כנגד חובו לנתבעת 2 בהליך המשפטי הנוכחי.

בשולי כתב הגנתו ביקש נתבע 1 להיות מיוצג ע"י עורך דין העובד במשרדו.

לטענת נתבעת 2 - בתאריך 29.10.00 הצטרף התובע לשירותיה תמורת תשלום חודשי מופחת לאחר שהובאו לידיעתו כל פרטי ההתקשרות. בתאריך 12.8.07 ביטל התובע את אמצעי התשלום אשר היה מעודכן במערכות נתבעת 2 מבלי לעדכן אמצעי תשלום חלופי. מכאן, הפר התובע הפרה מהותית את הסכם ההתקשרות. לאור הביטול, נוצר חוב במנוי התובע בסך של 327.42 ₪ בגין שירותי הצפייה בחודשים יולי ואוגוסט 2007. בשיחה טלפונית שנערכה עם התובע ביום 4.9.07 הובא דבר החוב לידיעתו. כן נמסר, כי עליו לשלם את החוב ולעדכן את אמצעי התשלום במערכות הנתבעת. התובע טען, כי עד ליום 10.9.07 ישלם את חובו. ניסיון נוסף לגבות את החוב ו/או לעדכן אמצעי תשלום ביום 30.9.07 לא צלח. לפיכך, חדלה נתבעת 2, ביום 7.11.07, מלספק לתובע את שידוריה. עד למועד זה נוצר חוב נוסף עבור שירותי צפייה במהלך חודשים נוספים. סך החוב במנוי עמד על סכום של 687.58 ₪. בשיחה טלפונית שנערכה ביום 12.11.07 הביאה הנתבעת לידיעת התובע את דבר החוב. התובע טען, כי אינו מתכוון לשלם את החוב עקב תקלות טכניות שהיו לו במהלך תקופת ההתקשרות, כאשר על פי רישומי הנתבעת פנייתו האחרונה של התובע לנתבעת 2 בגין תקלה בממיר התקבלה ביום 10.11.04 וטופלה בו ביום. בשיחה טלפונית נוספת שנערכה ביום 23.12.07 טען התובע, כי לא שהה בארץ בחודש ספטמבר 2007, לכן אינו צריך לשלם את החוב. הנתבעת הבהירה לתובע, כי החוב הוא בגין חודשים נוספים מלבד חודש ספטמבר הנ"ל והסבירה לו כי לא קיבלה ממנו הודעה מראש אודות הנסיעה. לכן גם המשיכה לספק לו את שידוריה והוא מחויב בגינם. התובע השיב, כי הוא מוכן לפדות את חובו ע"י שליחת "ספר קריאה".

ביום 13.3.08 נאסף ציוד הקצה מכתובת התובע.

ביום 14.5.08 הועבר הטיפול בעניינו של התובע לבא-כוח נתבעת 2, הוא נתבע 1.

ביום 15.5.08 נשלח ע"י נתבעת 2, באמצעות נתבע 1, מכתב לכתובת התובע בדבר חובו הכספי. ביום 14.7.08, לאחר שדרישת נתבעת 2, באמצעות נתבע 1, לא צלחה, נאלצה נתבעת 2 להגיש תביעה כספית על סכום קצוב במסגרת תיק הוצל"פ. כתב התביעה הומצא לתובע בתאריך 25.11.08 והתובע אישר בחתימתו על אישור המסירה את קבלת כתב התביעה. התובע לא הגיש התנגדות תוך 30 יום. לפיכך, ביום 12.2.09, נקטה נגדו נתבעת 2, באמצעות נתבע 1, בהליכי הוצל"פ שונים לרבות עיקולים לגביית החוב הפסוק. מכתבי התובע הנטענים מעולם לא התקבלו אצל נתבעת 2. טענותיו של התובע נטענות בעלמא שכן אין כל תיעוד של חוזה חדש שנחתם בין נתבעת 2 לבין התובע.

עוד נטען, כי התובע לא שילם את חובותיו הכספיים לנתבעת 2 לאחר שנהנה משלושה חודשי צפייה ללא עלות, ונתבעת 2 פעלה כלפיו בהגינות וביושר והעניקה לו אפשרות לשלם את חובו בזמנים הנוחים לו.

להשלמת התמונה יצוין, כי נתבע 1 הגיש בקשות לסילוק על הסף מחוסר סמכות מקומית, למחיקת התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ובהעדר יריבות.

נתבעת 2 הגישה בקשה לסילוק על הסף ואילו התובע פנה בתגובות ותכתובות רבות לביהמ"ש, גם לאחר מועד הדיון, בהן הלין על אופן התייחסות הנתבעים ומערכת המשפט כלפיו. על פי הנראה, אף פנה התובע בהקשר הנדון ללשכת נשיא המדינה.

על מנת ליתן לצדדים יומם בביהמ"ש קבעתי כי הבקשות יידונו בעת הדיון.

עוד יצוין, כי בעבר הגיש התובע תביעה זהה. התביעה נמחקה ביום 17.6.09 משלא הגיב התובע על בקשות שונות שהוגשו ע"י נתבע 1.