בלפור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.7.12 (להלן: "החלטת הוועדה"), לפיה נדחה עררו של המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון ונקבע כי למערער נותרה נכות בשיעור 5% בגין כאבי גב תחתון. זאת, כתוצאה מתאונה שעבר ביום 1.6.11 שהוכרה כתאונת עבודה.

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

החלטת הוועדה לעררים אינה מנומקת דיה, באופן המאפשר ביקורת שיפוטית. הוועדה אינה מנמקת מדוע היא סבורה כי הנכות שנקבעה בדרג ראשון למערער תואמת את מצבו.

למערער הוכרה תאונת עבודה קודמת, בה נחבל בגבו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות בשיעור 5% וציינה מפורשות כי לא קיימת נכות בגין מצב קודם.

הוועדה לעררים פירטה את עברו של המערער הנוגע לגב התחתון אולם לא ציינה האם יש מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם. לא ברור איזה משקל ייחסה הוועדה למצב הקודם.

הוועדה לא התייחסה כיאות למכתב מיום 24.6.12 של הרופא התעסוקתי ד"ר ביטון, מטעם המערער, בו נרשם כי המערער מוגבל בהרמת משאות כבדים ובמאמצים גופניים, עד ליום 24.6.13.

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ואין להתערב בה. הוועדה לא קובעת כי יש לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם, ולכן לא עורכת ניכוי כאמור.

הוועדה פירטה את תיקו ועברו הרפואי של המערער והתייחסה אף לכריתת כליה שעבר ולגידול.

הוועדה עורכת בדיקה רפואית מלאה ולא מוצאת מגבלות תנועה. הוועדה מנמקת כי הצילומים שהציג המערער תקינים. לפיכך, הוועדה קובעת כי הענקת 5% נכות בדרג ראשון היתה נכונה.

הוועדה מתייחסת למכתב ד"ר ביטון, שומעת את טענות המערער וסבורה כי בהעדר מגבלות תנועה וממצאי בדיקות הדמייה, אין מקום להעניק נכות בשיעור גבוה יותר.

ביום 24.7.13 נערכה דיון מוקדם בתיק ונרשמו טענות הצדדים. פסק הדין ניתן, לבקשת הצדדים, על יסוד טיעוניהם בכתב ובעל פה.

דיון והכרעה

במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה , שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה.

ראו: דב"ע 1318/01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להדחות.