בלס נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ אדי לכנר מיום 9.3.10, בתיק הוצל"פ 01-82103-04-5, לפיה הורה הרשם על הרחבתו של צו מינוי כונס הנכסים (נומרטור: 450632821ט).

בהתאם להחלטתי מיום 19.10.10, הוגשה תגובה בכתב מטעם המשיבה.

ההליכים הצריכים לענייננו

ביום 12.5.09, ניתנה החלטת הרשם למנות את ב"כ המשיבה לכונס נכסים למימוש זכויותיו של המבקש בנכס המשמש כחניון לרכבים ברח' הרצל 61 ת"א.

בקשה לביטול החלטת המינוי שהגיש המבקש נדחתה על ידי הרשם בהחלטתו מיום 10.8.09.

על החלטת הרשם מיום 10.8.09, הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור אשר נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 8.11.09, בתיק רע"צ 18340-08-09.

ביום 22.11.09, הגישה המשיבה בפני הרשם בקשה להרחבת מינוי כונס הנכסים גם על יחידות נוספות בבניין המהוות את זכויותיו של המבקש בנכס במוש"ע (להלן: "הבקשה להרחבת צו הכינוס").

בהתאם להחלטת הרשם הוגשה תגובת המבקש לבקשה במסגרתה הביע התנגדותו להרחבת צו מינוי כונס הנכסים.

בהחלטתו מיום 20.1.10, הורה הרשם כי המבקש יציין האם מימוש החניון יביא לפירעון מלוא החוב לזוכה.

בהחלטה נוספת מיום 10.2.10, קבע הרשם כי: "בכפוף להסכמת החייב למכירת זכויותיו ביחידת החניון אשקול להיעתר לבקשתו לא להרחיב בשלב זה את צו המינוי ליחידות האחרות".

בתגובה שהוגשה מטעמו טען המבקש כי על המשיבה, המבקשת להרחיב את צו הכינוס, לשכנע את הרשם כי ערך החניון הינו פחות מהחוב בתיק וכי מימוש החניון לא יביא לפירעון החוב.

בהחלטתו נשוא הבקשה שבפניי נעתר הרשם לבקשת המשיבה וקבע:

"מאחר ועל הנכס לא קיימת חלוקה רשומה בלשכת רישום המקרקעין צו הכינוס אמור לחול על כל זכויות החייב ביחידה.

נראה כי החייב שלא נתן הסכמה למימוש החניון מנסה לסכל את הגביה בתיק ע"י העלאת טענות סרק.

החייב אינו מסביר כיצד יוכל הזוכה לקבל כסף אלא ממימוש הנכסים של החייב.

לפיכך אני דוחה את בקשת החייב וניתן צו להרחבת מינוי כונס הנכסים".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להתקבל, ולפיכך אדון בבקשה כבערעור עצמו.

בבקשה להרחבת צו הכינוס שהגישה המשיבה נטען על ידה כי כונסי הנכסים שמונו על מכלול זכויות החייב בבניין הודיעו כי החייב סילק מלוא חובו ומינויים בוטל ולפיכך אין להם התנגדות כי ב"כ המשיבה ימונה ככונס נכסים גם על היחידות הנוספות בבניין שהינן משרד וחנות. כן טענה המשיבה כי הנימוק המרכזי שהעלה המבקש במסגרת הבר"ע שהגיש הינה כי מימוש החניון יגרום לפגיעה בחופש העיסוק שלו היות והחניון מהווה לו למקור פרנסה. לפיכך עתר המשיבה, במסגרת סעיף 7 לבקשה עתרה המשיבה לממש לעת עתה את הנכסים האחרים, משרד וחנות. כן הוסיפה כי ככל שמימושם של אלה יפרע את החוב לא תהא פגיעה בפרנסתו של המבקש.

במסגרת התגובה שהוגשה מטעם המבקש במסגרתה התנגד לבקשה להרחבת צו המינוי טען המבקש כי המשיבה כלל לא ביצעה כל ניסיון לפרוע את החוב באמצעות מימוש החניון, במסגרת צו הכינוס מיום 12.5.09. כן טען המבקש כי היחידות נשוא הבקשה, קרי: המשרד והחנות, מוחזקות על ידי דייר מוגן.