בלנק נ' פלד

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין נזק רכוש שנגרם לכלי רכבו מסוג אופנוע בסך של 15,920 ₪, כתוצאה מאירוע תאונת דרכים שאירעה ביום 15.11.10, לאחר שלטענתו נתבע 1 סטה מנתיב הנסיעה ברחוב מרזוק ועזר לכיוון יפו, תוך שהוא עובר על קו הפרדה רצוף, וגורם לנזק לאופנוע בהתאם לחוות הדעת.

שמעתי את עדותם של התובע, הנתבע 1, ועדה נוספת מטעם התובע אשר רכבה מאחורי התובע על האופנוע בעת קרות האירוע.

עדויותיהם של התובע והעדה מטעמו לא היו זהות, יחד עם זאת ברור כי לטענת שניהם הנתבע 1 סטה שמאלה עם כלי רכבו כאשר הם נוסעים לשמאלו בנתיב הנסיעה לכיוון יפו.

לטענת הנתבע 1, הוא נסע ישר כאשר בנתיב הנסיעה לכיוון יפו נסעו במקביל שתי שיירות של מכוניות לצד כלי הרכב שחנו בצד ימין, זאת בשל כך שהנתיב רחב דיו כאשר אירוע התאונה אירע מספר מטרים לפני שהנתיב הופך להיות צר מלהכיל שני טורים.

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להתנצלות שחזרה על עצמה בסמוך לאחר האירוע על ידי הנתבע 1, לדבריו הוא חש חובה להתנצל על קרות האירוע, להבדיל מלקיחת אחריות.

התובע טען כי, בהיעדר יכולתו לשלם את מלוא הסכום בהתאם לחוות הדעת תיקן רק את התיקונים ההכרחיים לצורך המשך נסיעה על האופנוע בסכום של 3,408 ₪, ונותרו יתר התיקונים הקוסמטיים שאותם טרם ביצע.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים לפיה, הכביש בכיוון נסיעתם היה עמוס בכלי רכב ופקוק, המחלוקת היחידה הינה באשר לסטייה של כלי הרכב של הנתבע 1 לעומת גרסתו של האחרון לפיה מסיבה שאיננה ברורה כאשר הוא עומד בפקק, האופנוע שנוסע לשמאלו לפתע פוגע בצדו השמאלי קדמי של כלי הרכב וגורם לנזקים הנטענים באופנוע.

נתבע 1 העיד כי, לא הבחין ברוכב האופנוע עובר לקרות האירוע אלא בעת הפגיעה בלבד, לשאלת בית המשפט העלה נתבע 1 את האפשרות לפיה, רוכב האופנוע ביקש לעקוף אותו מצד שמאל על מנת להשתלב בהמשך בנתיב לפניו. לטענת התובע, נתבע 1 שינה התייחסותו/עמדתו לאחר מספר ימים כאשר התובע יצר עמו קשר, לדבריו כתוצאה משיחה עם סוכן הביטוח, בניגוד לחילופי הדברים ולקיחת האחריות המלאה מיד לאחר האירוע.

האירוע כאמור אירע במהלך נובמבר 2010 כאשר טופס ההודעה כפי שצורף על ידי הנתבע 1 במהלך הדיון, ובטעות לא סומן, מצורף כחלק מפסק הדין ומסומן על ידי בית המשפט כנספח נ/1, נמסר טלפונית על ידי הנתבע רק ביום 14.2.11 ,דהיינו, שלושה חודשים לאחר האירוע.

עיון בטופס ההודעה מעלה כי הנתבע 1 ציין, טלפונית, בפני נתבעת 2, כי הוא נסע צמוד לקו לבן וקטנוע צד ג' שנסע מאחוריו עקף אותו מצד שמאל ופגע ברכב המבוטח.

בהמשך מציין הנתבע 1 כי נהג צד ג' אשם בקרות האירוע, לאחר שעקף אותו תוך חציית פס הפרדה לבן מצידו השמאלי.

במקום המיועד לתיאור הנזקים לרכב המבוטח נכתב "שריטה בדלת קדמית".

לא ברור מדוע הנתבע 1 לא מילא טופס הודעה ו/או הודיע טלפונית לנתבעת 2 בסמוך מיד לאחר האירוע, כפי שבדרך כלל נוהגות הבריות לעשות, כאשר הן מעורבות באירוע תאונה, קל וחומר כאשר ישנם נזקי רכוש וגוף.

אין המדובר בעניין של מה בכך, מדובר באירוע תאונה שבו "בילו" הצדדים לאחר האירוע למעלה משעה ומחצה עד אשר יירגעו הרוחות והתובע יוכל לקום על רגליו, כך ממש.

הנתבע 1 ציין כי מצא לנכון להתנצל על קרות האירוע יותר מאשר פעם אחת, לדבריו כך הוא חש, לעניין זה ראה דבריו של הנתבע 1 בעמ' 6 לפרוטוקול שורה 7: "ואמרתי לו שאני מרגיש מאוד אשם."

מדוע אם כן, כאשר התובע נאנק מכאבים, האירוע היה אירוע שבסופו של דבר נגרמו ממנו נזקי רכוש וגוף, לא טרח הנתבע 1 להודיע לנתבעת 2 על קרות האירוע בסמוך לאחריו אלא כעבור שלושה חודשים תמימים.

עוד עולות תהיות באשר למוקד הנזק כפי שנגרם בכלי רכבו של הנתבע 1, כאשר במהלך עדותו מזער וגימד את הנזקים שנגרמו לכלי רכבו, עד אמירה לפיה כל נזק לא נגרם לכלי רכבו, כאשר המגע היה עם החלק השמאלי קדמי של כלי הרכב, בעוד שבטופס ההודעה שנמסר על ידו, מופיע תיאור שונה ביחס למיקום הנזק בכלי רכבו, לדבריו - סריטה בדלת קדמית.

הנתבע 1 לא טרח לצלם עובר לקרות האירוע את אותה סריטה שנטענה על ידו בדלת הקדמית, קלה כחמורה, עניין זה משמעותי גם לצורך הכרעה בשאלת האחריות שלא הרי נזק במוקד קדמי שמאלי כהרי נזק בדלת קדמית, לצורך אפיון הפגיעה וממילא האחריות.

נזק בדלת קדמית, גם אם מסוג שריטה, עסקינן בכלי רכב מסוג אופנוע שהיה מעורב באירוע, אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע 1 לפיה היה במצב של עצירה כמעט מוחלטת והזדחלות בפקק מבלי שהוא סוטה לכיוון כלשהו.