בלן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש ברכב.

אין מחלוקת, שבתאריך 15/1/10 סמוך לשעה 24:00 "באור עקיבא" נהג המבקש ברכב, שלצידו אישה שסרבה להזדהות; משנעצר המבקש לביקורת, נדף מפיו ריח כבד של אלכוהול; המבקש נדרש לבצע בדיקה באמצעות נשיפון וסרב; בדיקת מאפיינים שנערכה לו עוררה את חשדם של השוטרים כי הוא שיכור, שכן דרך התנהגותו העידה שהוא בגילופין; המבקש נדרש לבצע בדיקה באמצעות מכשיר הינשוף; המבקש סרב, ולטענת השוטרים, משנדרש לנשוף אל תוך הפיה הוא הכשיל במתכוון 8 נסיונות נשיפה; הוא הוזהר כי יירשם נגדו דו"ח על כל תוצאותיו אולם הוא לא השתכנע. בסופו של דבר נרשם נגדו דו"ח בגין סירוב למסור בדיקת נשיפה.

ב"כ המבקש טוענת, כי המבקש לא ניסה להכשיל את הבדיקה. לדבריה המדובר בנהג ותיק, אדם נורמטיבי, שעברו נקי ולא נשקפת ממנו כל מסוכנות. איסור השימוש שהוטל על רכבו פוגע קשות ברעייתו הנאלצת להתמודד עם הסעת 2 ילדים קטנים. בהתייחס לעבירה המיוחסת לו טענה ב"כ המבקש, כי המבקש סובל מלחץ דם גבוה וכי התקשה לנשוף לפיה.

עיינתי בחומר הראיות שהוגש לי ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש בכוחן, אם תמצאנה אמינות, להביא להרשעתו של המבקש בעבירה שיוחסה לו. בהקשר זה ראוי לציין, כי מקום בו רשות מוסמכת (וקצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה) עושה שימוש בסמכותה לפי סעיף 47 לפקודה ומורה על פסילה מנהלית, לא מוטלת עליה החובה להשתכנע מעל לכל ספק סביר שאכן הנהג המסוים עבר את העבירה המיוחסת לו, די לה לרשות המוסמכת אם הובאו בפניה ראיות לכאורה בכמות המספיקה כדי שכנועה.

אשר למסוכנות, כאמור התרשמותם של השוטרים הייתה שהמבקש נהג בגילופין. סירובו למסור בדיקת ינשוף מחזק מסקנה זו.

אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה והמסוכנות הנשקפת ממנה. אדם הנוהג בגילופין לא רק שמסכן עצמו והסובבים אותו אלא מהווה סכנה של ממש לכלל המשתמשים בדרך. לא בכדי קצב המחוקק עונש פסילת מינימום ארוך לצד עבירה זו שכן אין להלום שנהג לא ינהג ברכב שהוא במלוא חושיו.

לא מצאתי כל פגם או פסול בהחלטת הקצין הפוסל ולפיכך הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

ב.ב.