בלילתי שחר נ' דורון בלוריאן

פסק דין

התובע, מר שחר בלילתי, הועסק על ידי ועד הבית ברחוב משטרת היישובים 2, משנת 2001 עד ליום 4.9.09. עבודתו של התובע כללה שטיפת חדר מדרגות, ניקוי הכניסה לבית המשותף, השקיית גינה ועבודות תחזוקה פשוטות.

עבודת התובע התבצעה יום אחד בשבוע ובגינה שולם לו 400 ₪ לכל יום עבודה.

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע פוטר או שמא התפטר.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה לחודשים 7/09, 8/09 ו-9/09, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות.

התביעה הוגשה נגד הנתבע, מר דורון בלוריאן, שהינו דייר בבית המשותף ומורשה חתימה מטעמו וחתימתו נדרשת על צ'קים של ועד הבית (שמו של הנתבע מופיע על הצ'קים של ועד הבית יחד עם שמו של מורשה החתימה השני, מר שלמה מורגן). הצדדים חלוקים בשאלת חבותו האישית של הנתבע. לטענת הנתבע, אין מקום לחיובו האישי אלא היה על התובע להפנות את תביעתו נגד ועד הבית.

שאלת חיובו של הנתבע

הנתבע טען בפנינו כי לא היה חבר בועד הבית אף שהיה מורשה חתימה מטעמו. כן טוען הנתבע כי אין מקום לחיובו האישי שכן מעסיקו של התובע היה ועד הבית.

עמדתנו היא כי הנתבע חב אישית בזכויות התובע, כפי שחבים כלפי התובע יתר דיירי הבית המשותף. לא הוכח לנו כי קיימת אישיות משפטית שהינה "ועד בית" שהעסיקה את התובע. בנסיבות אלה, ההתקשרות המשפטית של התובע היתה עם כל אחד מדיירי הבית המשותף. העובדה שהתובע בחר לתבוע רק את הנתבע אינה עילה שלא לדון בתביעתו ולא לחייב את הנתבע בזכויותיו, ככל שייקבע שאלה הופרו. לנתבע תהיה, מן הסתם, תביעה לשיפוי נגד שאר דיירי הבית המשותף בגין חיוביו בהליך זה.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

גרסת התובע היא שהוא פוטר לאחר שהגיע לבית הנתבע לבקש ממנו לחתום על המחאה בסך 600 ₪ שנמסרה לו על ידי מורשה החתימה השני של ועד הבית (שלמה מורגן). הנתבע לא היה בביתו והתובע ביקש מאשת הנתבע לחתום על הצ'ק במקומו. היא התקשרה לבעלה והנתבע הורה לתובע בטלפון שלא להגיע יותר לעבודתו. כעבור שבוע-שבועיים התקשר אליו דייר בשם אריה שהציע לו לבוא לקחת צ'ק בגין שכר עבודתו בתנאי שיחתום על מסמך בו יוותר על כל תביעה נגד ועד הבית.

גרסת הנתבע היא שלא ועד הבית ולא הוא אישית פיטרו את התובע. לטענתו, היו תלונות רבות מצד דיירי הבית המשותף על רמת עבודתו של התובע והוא הביא זאת לידיעת התובע והתרה בו שאם לא ישפר את עבודתו הוא לא יוכל להמשיך לעבוד. עם זאת, הוא מעולם לא הורה לתובע להפסיק את עבודתו.

במחלוקת בין הצדדים לעניין נסיבות הפסקת יחסי העבודה, אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו.

גרסת התובע נתמכת בצ'ק בסך 600 ש"ח שצירף לתביעתו, עליו ישנה חתימה אחת של מר מורגן. הנתבע גם אישר את האירוע בו הגיע התובע לביתו וביקש את חתימתו, כפי שתואר על ידי התובע. בנוסף לכך, הנתבע אישר את גרסת התובע בדבר הצעה שהוצעה לו באמצעות אריה לתשלום שכרו ומו"מ שהתנהל בעניין זה תוך שאריה מודיע לתובע, מטעם ועד הבית, שאם התובע אינו מעוניין להמשיך לעבוד בתנאים הנדרשים על ידי הועד, אין לתובע מה להמשיך לעבוד (עדות הנתבע, עמ' 4, שורות 13-14). בכך, למעשה, אישר הנתבע כי התובע פוטר.

אשר על כן זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

התובע תבע 3,200 ₪ כפיצויי פיטורים, לפי שכר של חודש (400 ₪) כפול 8. הנתבע לא חלק על חישוב זה בכתב ההגנה. לפיכך נפסוק לתובע פיצויי פיטורים כמבוקשו.

נחה דעתנו כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע בשל מחלוקת שיש בה ממש בדבר זכאות התובע לפיצויים, ולפיכך אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על הפרשי הצמדה וריבית.

התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת ומשכך יש לפסוק, בהתחשב בוותקו, לו פיצוי בסך 400 ₪ שהוא שווה ערך לשכר חודש ימים.

פדיון חופשה

התובע תבע סך 300 ₪ כפדיון חופשה בגין שלושה ימי חופשה בסך 100 ₪ לכל יום.