החלטה
1.המבקש הגיש תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו רכב מסוג מרצדס 240E שנת ייצור 2003 (להלן:הרכב) שנרכש על ידי המבקש בגרמניה כיד-שנייה הנו בבעלותו. עוד מבוקש כי יינתן צו המורה למשיבה לרשום את הרכב על שמו ברשות הרישוי.
2.המשיבה הגישה בקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, ולחלופין להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך – בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
3.על פי הנטען בתובענה ביום 18.7.04 יובא הרכב על ידי המבקש ביבוא אישי ושילם בעבורו מכס בסך 227,379 ₪ כפי שנדרש. מסיבות שונות שאין צורך לפרטן עמד הרכב מאז היבוא ללא שימוש ובלא שעבר מבחן רישוי שנתי. בשנת 2008 חפץ המבקש למכור את הרכב ולשם כך פנה קודם לכן לביצוע מבחן שנתי. או אז התברר לו כי לפי תקנות חדשות שפורסמו בחודש אפריל 2008 חייב רכב המיובא ביבוא אישי להירשם ברשות הרישוי בתוך שנתיים מהיבוא. חרף פניותיו החוזרות ונשנות, לא עלה בידי המבקש להניע את המשיבה לרשום את הרכב על שמו.
4.בעקבות בקשת המבקש למתן פסק דין בהעדר הגנה נתבקשה התייחסותו לסוגיית הסמכות של בית משפט זה לדון בתובענה. בהמשך גם הגישה המשיבה בקשה זו לדחיית התובענה על הסף, או לחלופין, להעברתה לבית המשפט המוסמך.
המבקש ציין בתגובתו, כי הסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה, שכן אין הוא תוקף את החלטת רשות הרישוי ואינו חולק עליה. כל מבוקשו כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו הרכב הנו בבעלותו.
5.אמנם נכון, בתובענה עותר המבקש למתן פסק דין הצהרתי לפיו הרכב בבעלותו ברם בד בבד גם מבקש צו אשר יורה למשיבה לרשום את הרכב על שמו. המבקש לא צירף ראיה ממנה ניתן להסיק לכאורה כי המשיבה חולקת על זכות הבעלות שלו ברכב. נהפוך הוא, במכתב תשובה של רשות הרישוי, המצורפת לתובענה, נאמר כי בקשתו נדחית היות שלפי המצב התחיקתי הקיים מנועה היא מלרשום רכב שחלפו למעלה משנתיים ממועד ייצורו. ספק אפוא אם המבקש נזקק לסעד ההצהרתי לו עותר.
6.בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 ידון בית משפט זה "(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה..." ובסעיף 14(א) לתוספת הראשונה נקבע כי "החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בענייני רישוי ובטיחות של נהגים, רכב, שירותי אוטובוסים, שירותי מוניות והוראת נהיגה, למעט החלטות שר, ולמעט כל עניין שבסמכות בית המשפט לתעבורה".
7.בענייננו, המדובר בעתירה נגד החלטת רשות הרישוי, שהנה רשות אשר הוקמה לפי פקודת התעבורה. מכאן, הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
8.בקשתה החלופית של המדינה הנה כי ההליך יועבר לבית המשפט המוסמך והמבקש מסכים לכך. אשר על כן, תחת דחיית התובענה החלטתי להורות על העברתה לבית המשפט המוסמך.
9.אני מורה אפוא על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.