בלול נ' בלול

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער-הנתבע, על החלטתו של כב' הרשם אבי כהן מיום 12.9.11, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק דין בהעדר הגנה שניתן כנגדו ביום 9.5.11. (ת.א. 42238-02-11).

בהתאם להחלטתי מיום 15.9.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

בהחלטתי מיום 6.10.11, דחיתי את בקשתו של המערער לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ עד להכרעה בערעור.

ביום 26.10.11, ניתנה על ידי החלטה נוספת לפיה דחיתי בקשה שהגיש המערער במסגרתה עתר המערער לצרף ראיות נוספות להודעת הערעור ולתקנה.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של הרשם הנכבד לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, פורטו על ידו במסגרת החלטתו , כדלקמן:

מדובר בסכסוך בין אחים כאשר המשיב – התובע, הגיש כנגד המערער-הנתבע וכן כנגד ב"כ המערער בכובעו ובתפקידו ככונס נכסים בתיק הוצאה לפועל, תביעה כספית ע"ס 339,750 ₪, ביום 22.2.11.

המערער מעלה בבקשתו טענה אחת ויחידה לפיה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וזאת בשל פגמים נטענים שנפלו בתהליך מתן פסק הדין, החל מטענות כנגד חוקיות מסירת כתב התביעה ועבור לטענות הנוגעות להמצאת מסמכים נוספים וכן טענה כללית לגבי אופן התנהלות המשיב בתיק.

כפי קביעתו של הרשם, בנסיבות העניין אין צורך לחקור בשאלת חוקיות המסירות שבוצעו נוכח הודאתו המפורשת של ב"כ המערער (שניתנה במהלך הדיון בבקשה בפני הרשם), לפיה שתי ההחלטות מיום 4.4.11 של כב' הרשמת וורדה שוורץ נמסרו לידיו עד ליום 12.4.11. מוסיף ומציין הרשם כי באותן החלטות הבהירה כב' הרשמת באופן מפורש וברור כי על המערער להגיש כתב הגנה ובקשותיו להארכת מועד להגשת ההגנה נדחות, תוך שהרשמת איפשרה למערער, לפנים משורת הדין, להגיש כתב הגנה תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה המאוחרת מבין השתיים מיום 4.4.11.

המערער מאשר שהחלטה זו של הרשמת שוורץ נמסרה לידיו במסגרת קבלת מסמכי הערעור ביום 12.4.11, כך שכתב ההגנה אמור היה להיות מוגש לכל המאוחר ביום 19.4.11, דבר שלא נעשה, ולכן רשאי היה המשיב להגיש ביום 9.5.11, את הבקשה שהגיש למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המערער.

המערער מעלה טענה לפיה המתין לתוצאות הערעור שהמשיב הגיש על ההחלטה השנייה הנ"ל של כב' הרשמת שוורץ מיום 4.4.11 (החלטה שדחתה את בקשתו הקודמת של המשיב ליתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המערער תוך מתן אפשרות למערער להגיש כאמור כתב הגנה בתוך 7 ימים), אך טענה זו אינה ברורה שכן הערעור בכל מקרה לא היה אמור לפעול לטובת המערער, ואם בכלל כי אז בית המשפט היה צפוי לקבוע שהמשיב זכאי לפסק דין כבר ביום 4.4.11 בניגוד להחלטת כב' הרשמת שוורץ, כך שעצם הליכי הערעור וההחלטות שניתנו בו (בסופו של דבר הערעור נמחק), לא העניקו ולא היו אמורות להעניק למערער כל ארכה שלא ניתנה לו על ידי כב' הרשמת שוורץ להגשת כתב הגנה מטעמו. בהתאם לאמור דחה הרשם את הטענות שהעלה המערער בנוגע להליך הערעורי.

מוסיף ומציין הרשם כי ב"כ המערער שכאמור הגיש כתב הגנה מטעמו כנתבע 2, ידע לאורך כל הדרך על החובה להגיש כתב הגנה, הן כמשפטן והן כמי שנתבע בעצמו בתיק ולכן יש להתפלא על כך שהמערער ובא כוחו סברו, חרף הוראות הדין, וחרף ההחלטות המפורשות שניתנו על ידי הרשמים המטפלים בתיק, שהמערער פטור מהגשת כתב הגנה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים בכובד ראש מצאתי כי דינו של הערעור להתקבל, באופן שהתיק יוחזר בפני הרשם הנכבד לשם דיון מחדש בבקשת המערער לביטול פסק הדין.

בראשית הדברים אדגיש ואציין כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של הרשם הנכבד וזו ניתנה כדין, על פי החומר והטענות שהונחו בפניו על ידי המערער נכון למועד נתינתה. בנקודה זו אציין כי בשל כך מצאתי לנכון להשאיר בעינן את ההוצאות שהטיל הרשם בהחלטתו על המערער.

ער אני לכך שבמסגרת בקשתו של המערער בפני הרשם, כפי שציין הרשם בהחלטתו, הועלתה על ידי המערער טענה אחת לפיה יש להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, מבלי שכלל צוינו סיכויי ההגנה של המערער בפני התביעה ואף מבלי שהוזכרה הטענה לפיה יש להורות על ביטול מחמת שיקול הדעת.

ואולם, חרף האמור, לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות המיוחדות של תיק זה, לרבות סכום התביעה שהגיש המשיב כנגד המערער וכן העובדה שזו כוללת בחובה רכיב בלתי ממוני בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ₪, אותו לא נדרש המשיב להוכיח טרם מתן פסק הדין (על אף שדומני כי מן הדין היה לדרוש מהמשיב להוכיח טענתו בראיות טרם מתן פסק הדין במעמד צד אחד; ראה בעניין זה תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כן ראה את שנקבע בע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817), מצאתי כי האיזון הראוי במקרה זה הינו לאפשר למערער להגיש בקשה חדשה לביטול פסק הדין בפני הרשם, במסגרתה יוכל להעלות את כלל הטענות שהעלה בפניי בגדרו של ערעור זה.

למען הסר ספק יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להשליך כהוא זה על ההחלטה שתינתן בסופו של יום על ידי הרשם הנכבד בהתאם לטענות שיובאו בפניו.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור הנני מורה על קבלת הערעור, באופן שהתיק יוחזר בפני הרשם המטפל, לשם יישום החלטתי כמפורט לעיל.

בנסיבות ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.