בלוך נ' רוזנגרטן דבורה גיטל ואח'

החלטה

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

אילו הייתה מונחת בפני בית המשפט בקשה נוספת לפינויה של המבקשת, והפעם - בגין אי-עמידה בתנאים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט קמא, כי אז ניתן היה להגיש בקשה לעיכוב בהליכי הפינוי עד להחלטה בערעור. ברם, אין בפני בית המשפט כל בקשה כזו, ופסק דינו של בית משפט קמא לא ציווה על פינוי, אלא ההיפך, הוא הורה נגד הפינוי, אם כי בתנאים. לכן לא ברור מהו ה"ביצוע" שמבוקש לעכב? בפסק הדין לא נקבע מועד אחרון לביצוע התשלום של 15,000 ש"ח, ובאשר לתנאי של מגורים משך 8 חודש בשנה - לא ברור מכוח מה טוענת המבקשת כעת לנזק בלתי הפיך כלשהו, לאחר שפסק הדין ניתן כבר באוגוסט 2011, כך שאם אכן לא התגוררה המבקשת בדירה כלל מאז מתן פסק הדין בגין מצבה הרעוע, ממילא לא תוכל כבר לבצע את הוראת המגורים משך 12 החודשים שלאחר מתן פסק הדין (8/11 - 7/12); ומאידך גיסא, תוכל לטעון בכל הנוגע למצב הדירה בבית הדין לשכירות, ובהגנה נגד כל תביעת פינוי עתידית, אם תוגש, מכוח פסק הדין של בית משפט קמא, כפי שמפרט בית משפט קמא בהחלטתו לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

גם אין בבקשה ובתגובה שהגיש ב"כ המבקשת פירוט מספיק ממנו ניתן להסיק כי סיכויי הערעור טובים במיוחד.

אי לכך, לא מתקיימים במקרה דנן התנאים למתן עיכוב ביצוע, ועל כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.