בלוזור נ' מדינת ישראל

החלטה

לנוכח הנימוק שעמד בבסיס איחורו של ב"כ המבקשת מצאתי מקום לשמוע אם בפיו טענות שיש בהן כדי להביא לשינוי החלטתי הקודמת מהיום.

הקשבתי לב"כ המבקשת בקשב רב, אך לא מצאתי כי יש בטענותיו כדי להביא לשינוי ההחלטה וכדי להצדיק את ביטול הודעת איסור השימוש ברכב.

ההליכים הכרוכים בביצוע השבתה מנהלית נקבעו בדין. זה לא חייב את קצין המשטרה לזמן את בעל הרכב לשימוע. נקבע בתקנה 3(א) לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) כי יש למסור העתק הודעת איסור שימוש לבעל הרכב, ולא נקבע כי יש לזמנו לשימוע.

בנוסף, מאחר והנהגת הינה בתו של בעל הרכב, אשר מתגוררת עמו, לא ברור לי מה מנע מבעל הרכב להתלוות לבתו לשימוע ולטעון את טענותיו לפני קצין המשטרה.

בנוסף, עמדה לבעל הרכב אפשרות לפנות לביהמ"ש בהתאם להוראת סעיף 57ב לפקודת התעבורה. במסגרת זו היתה באפשרותו לפרוס את טענותיו.

משלא נעשה כן, אלא שהמבקשת היא זו שפנתה לביהמ"ש והעלתה את טענותיה, אני מתקשה מאוד לקבל כעת את טענות בעל הרכב מפי בא כוחו כי עשה כל מה שאפשר כדי למנוע את ביצוע העבירה על ידי הנהגת.

מעבר לצורך אעיר כי אם הורה סומך על בנו ומוסר לו רכב, על כל הסכנות הכרוכות בדבר, תוך שהוא סומך על דברי הבן שלא ינהג תחת השפעת אלכוהול, אין זה אלא סביר כי יטול על עצמו סיכון שאם הבן מפר את הבטחתו רכבו של האב יושבת. קיים קושי לקבל את עמדת ב"כ המבקשת לפיה הציבור הוא זה שעליו לשאת בסיכון רב ביותר של נהיגה בשכרות גבוהה, סיכון שנוצר מאחר והורה סמך על ילדו ומסר לו את מפתחות הרכב, בעוד ההורה עצמו אינו נוטל סיכון ואינו צפוי להשבתה מנהלית של רכבו אם ילדו ינהג ברכבו כאשר הוא שיכור.

לאור האמור לא מצאתי כי מקום לביטול החלטתי הקודם מהיום, והיא עומדת בעינה.

ניתנה והודעה היום ב' כסלו תשע"א, 09/11/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

הוקלד על ידי: ליהי גולן