פסק דין
הקדמה:
1.תביעה, בגדרה עותרות התובעות - בעלות הזכויות הרשומות בלשכת רישום מקרקעין בחלקה 52 בגוש 10202 הממוקמת בסמוך לצומת בנימינה (להלן : "החלקה") לסלק ידו של הנתבע מן החלקה ולחלופין מחלקים מן החלקה, וליתן פסק דין הצהרתי, לפיו הבנייה בחלקה נעשתה על ידי הנתבע וכי הוא אחראי לבנייה זו. כמו-כן עותרות התובעת להצהיר, כי הנתבע אינו דייר מוגן בחלקה או בחלקים מהחלקה, או במבנים שבחלקה, וכי הוא הפר את תנאי הרשיון שניתן בידיו ועל כן יש לפנות את החלקה מכל אדם וחפץ.
2.בכתב תביעתם טעונות התובעות כי הן בנותיו ויורשותיו של המנוח גוטגולד אריה ז"ל (להלן : "המנוח") שנפטר ביום 24.3.1993. הזכויות בחלקה נרשמו ע"ש שתי חברות ולאחר פטירת אביהם ופירוק שני התאגידים הנ"ל בשנת 1997, נרשמו התובעות בלשכת רישום המקרקעין כבעלות הזכויות בחלקה (ראו סעיף 2 לתצהיר התובעת מס' 1).
3.בכתב תביעתן, טוענות התובעות כי הנתבע מעולם לא היה "דייר מוגן" בדירה המצויה בחלקה, או בחצרים שבה, או במבנים חקלאיים הניצבים במקום. התובעות טוענות כי הנתבע החל מתגורר בחלקה עפ"י הרשאה מאת שמעון ברניצקי ז"ל, בטרם רכש אביהן המנוח את הזכויות בחלקה. לאחר רכישת החלקה ע"י אביהן המנוח של התובעות בשנת 1963 ניתנה רשות לנתבע להמשיך להתגורר במבנה חקלאי המורכב מחדר וחצי המצוי בחלקה ולשלם דמי שכירות, כאילו מדובר במבנה למגורים וכאשר דמי השכירות יעודכנו "בשיעור שנקבע בתקנות שהותקנו על-פי חוק הגנת הדייר- 1972" (סעיף 3 לכתב התביעה), ובמשך השנים שילם הנתבע את דמי השכירות כמוסכם (סעיף 4 לכתב התביעה).
4.עוד הוסיפו התובעות בכתב תביעתן כי בשנת 1990 הפר הנתבע את "תנאי ההרשאה" בכך שהגדיל את המבנה, הוסיף לו שני חדרים, בנה דיר עזים, וכאשר נודע לאביהן המנוח של התובעת אודות כך, בשנת1992 או בסמוך לכך, הגיש הוא תביעה לפינוי הנתבע מן החלקה, תביעה אשר הסתיימה בפשרה לאור מצבו הרפואי של אבי התובעות. עפ"י הפשרה, הועלו דמי השכירות והוסכם כי הנתבע יוכל להמשיך להתגורר בבית המצוי בחלקה.
5.התובעות טוענות כי לאחר מות אביהן, הופתעו לגלות כי התובע השתלט על שטחים נוספים בחלקה, תחם אותם בגדר ותפס חזקה בשטח העולה על 4 דונם.
6.בכתב הגנתו אין התובע כופר בבעלות התובעות בזכויות בחלקה, אין הוא כפר כי הזכויות בחלקה עברו מן המנוח ברניצקי לאביהן המנוח של התובעות, אולם טוען כי הוא משתמש במבנה וב"קרקע הסמוכה" עפ"י הסכם שכירות בכתב מיום 15.3.1970 חתום בידי אביהן המנוח של התובעות וכי מכח הסכם זה רכש הוא מעמד של "דייר מוגן". עוד טוען הנתבע, כי לאחר פטירת אבי התובעות המשיך הוא לשלם את דמי השכירות לידי התובעות.
7.באשר לטענות התובעות לגבי תפיסת השטחים והבנייה, טוען הנתבע כי "מצב הבנייה וצורתה כיום הינה דומה וזהה למצבה ביום תחילת השכירות עפ"י הסכם השכירות" שנכרת עם אביהן המנוח של התובעות בשנת 1970, וכי באשר לשטחים מסביב לבית, טען כי הוא ממשיך לטפח את הקרקע מסביב לבית כפי שעשה במשך חמישים שנה, עוד מן התקופה שהיה ברניצקי הבעלים בחלקה, מבלי שתישמענה טענות מכל סוג ומין .
8.הנתבע טוען, אפוא, כי הוא דייר מוגן במבנה, בקרקע מסביבו ובמחוברים שבסמוך לבית (סעיף 14 לכתב ההגנה).
המחלוקת:
9.כפי העולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות שלהלן:
א.מהו מעמדו של הנתבע במבנה שבחלקה- דייר מוגן כטענתו, או שמא בר רשות במקרקעין, כפי טענת התובעות.
ב.על מה משתרעת זכותו הנ"ל, לשון אחר, מהן גבולות הנכס מושא הזכות?
ג.האם רשאיות התובעות לבטל זכותו זו של התובע (כאשר הדיון בשאלה ייערך לאחר שייקבע אופי הזכות).
10.בטרם נפנה לדון בשאלות הנ"ל, ראוי לדון בשתי טענות שהעלה הנתבע בסיכומיו, הלא הן טענת "מעשה בית דין" שהועלתה בסעיף ג(1) לסיכומים, ואשר נובעת מהכרעה בתביעה שהגיש אביהן המנוח של התובעות בשנת 1992 (התביעה ת/3) שסתיימה, כך עפ"י הנטען, בדחייתה לפי הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים והטענה השנייה היא טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע בסעיף ג(2) לסיכומיו.
11.לאחר תום הבאת הראיות, עתר הנתבע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, כאשר הוא מעלה שתי טענות אלה (ראו בקשה מס' 14). שתי טענותיו הנ"ל של הנתבע נדחו בהחלטתי מיום 8.12.2011 שם קבעתי כי שתי הטענות, שהן בבחינת טענות מקדמיות שיש להעלותן בהזדמנות הראשונה, לא הועלו בכתב ההגנה או בתצהירי העדות הראשית, ולפיכך, משהועלו הן לאחר תום הבאת ראיות הצדדים במסגרת "בקשה לסילוק התביעה על הסף", דחיתי את שתי טענותיו הנ"ל של הנתבע, מבלי לדון בהן לגופן.
12.למרות שההחלטה הנ"ל עומדת על כנה, שב הנתבע והעלה בשנית, במסגרת סיכומיו, שתי הטענות ת. אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטתי הנ"ל, ונימוקיי שם נכונים אף כאן.
13.אציין עוד, כי טענת "מעשה בית דין" מבוססת היא על מסמכים שקיבל הנתבע מב"כ הקודם. לא הובא כל נימוק המצדיק הגשת המסמכים בשלב כה מאוחר, שכן מסמכים אלה היו בידי ב"כ הקודם של הנתבע. אציין עוד, שהנתבע עצמו כפר בכתב הגנתו בניהול הליך קודם, ולימים, שינה הוא את גרסתו ואף הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף כאשר בבסיס טענתו עומדת הטענה בדבר "ניהול התדיינות קודמת" .
14.לסיכום האמור לעיל, נראה כי יש לדון בסכסוך לגופו, ולהכריע בשלוש השאלות שמעוררים כתבי הטענות שהגישו הצדדים.