בלביץ(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה אשר ניתנה ביום 14.3.11 ע"י כב' השופט יחיאל ליפשיץ בתיק מת 14037-03-11.

העורר הובא לדין בבית משפט השלום בתיק פלילי 14046-03-11 בגין עבירות של: פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה' לחוק וכן עבירה של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד' (א') לחוק.

בכתב האישום נטען כי ביום 7.3.11 סמוך לשעה 01:15 פרץ העורר רכב פרטי השייך לאילן בינרט (להלן – "המתלונן"), שחנה ברחוב צדקיהו בשכונת כרמליה שבחיפה.

העורר ניפץ את השמשה האחורית של הרכב בעזרת חפץ כהה, הרים את כפתור הנעילה של הרכב, נכנס לרכב, פירק את הרדיו דיסק וגנב אותו מתוך כוונה לשלול אותו לצמיתות מהמתלונן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים אשר נידונה על ידי בית משפט השלום שהחליט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבית משפט השלום הוצעה חלופת מעצר שלא נראתה לו הולמת. התברר כי העורר הצליח לצאת את הבית שהוצע כחלופה מבלי שדייריו שהוצעו לשמש כמפקחים ידעו או ישימו לב לכך והם לא ידעו שבמהלך שהות העורר בחלופה המוצעת הוא נזקק לסמים מסוכנים והשתמש בהם.

עוד ציין בית משפט השלום כי עברו של העורר מכביד בעיקר בעבירות רכוש, הוא ריצה מאסר של 16 חודשים ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה של 10 חודשים. חרף זאת, העורר לא נרתע מלשוב ולבצע העבירות נשוא ערר זה.

ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. טען כי ניתן להוסיף ולהחמיר בתנאי השחרור בכך שיתווסף אליהן איזוק אלקטרוני והפקדה כספית במזומן.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. העורר אינו ראוי לאמון והמפקח שמוצע כשל בעבר ולא מילא אחר תפקידו כהורה וכמי שהתגורר עם העורר. עוד ציין כי המדובר בעורר שעברו מכביד כשתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית משפט השלום ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

העורר יליד 1977 עלה ארצה בשנת 1993 וכבר בשנת 2003 הסתבך בפלילים בגין עבירות רכוש ואף צבר עד כה מספר רב של הרשעות מסוג זה.

ב"כ העורר לא חלק על כך שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר של מסוכנות ובכך עשה נכון, לטעמי. נסיבות העבירה, שלגביהן קיימות ראיות לכאורה ביחד עם עברו הפלילי של העורר המעיד על מסוכנות לשלום ובטחון הציבור ורכושו, הגם שמדובר בעבירות רכוש, מקימים עילת מעצר, קביעה שמולידה את החובה לבחון חלופת מעצר כמצוות המחוקק – לעניין מעצר בעבירות רכוש ראו בש"פ 9407/03 גריפאת מופק נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום (4.11.03 ובש"פ 45/10 פאדי מסארוה נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.1.10) והפסיקה שהובאו בהחלטות הנ"ל.

ביום 24.3.08 נידון העורר לעונש מאסר בפועל של 16 חודשים ולעונש מאסר מותנה של 10 חודשים שלא יעבור עבירה כנגד הרכוש.

ניתן להניח כי לא חלף זמן רב מאז שהעורר שוחרר מהמאסר, הוא שב והסתבך בעבירה נגד הרכוש חרף העובדה כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה.

בית המשפט השלום בחן חלופה שהוצעה והתרשם כי חלופה זו אינה הולמת משום שאינה יכולה לצמצם את מסוכנות העורר.

חלופה אחרת לא הוצעה ולכן לא נותרה לו ברירה אחרת, אלא להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

אמנם ב"כ העורר הציע להכביד בתנאי השחרור ולחייב את העורר להפקיד ערובה כספית במזומן ביחד עם איזוק אלקטרוני, אך אינני סבור כי יש בכך די.

האיזוק האלקטרוני רצוי שיהיה אמצעי נוסף לפיקוח האנושי של בשר ודם והוא יהווה חלופה יחידה רק במקרים נדירים ויוצאי דופן שבהם לא ניתן להציע חלופה מהסוג הראשון.

ראוי שהעורר יציע חלופה אחרת בפיקוח מפקחים ראויים, להציגה בפני בית המשפט ולאפשר לו לבחון אותה לאחר הגשת בקשה מתאימה.