בלאס נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין

מבוא

1.עניינה של התביעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.בהחלטה מיום 16.01.12, הוריתי כי בשלב ראשון תשמע המחלוקת בסוגיית האחריות.

3.בכתב התביעה נטען כי ביום 22.01.10, בעת ניסיון לחצות את הכביש, שעה שהתובעת עמדה במעבר חציה והחלה לרדת אל הכביש, הגיח לפתע רכב לא ידוע שעבר צמוד לתובעת במהירות מופרזת. כתוצאה מההדף ומהבהלה, ומהחשש לפגיעה, נסוגה התובעת המבוהלת לאחור, נתקלה באבן שפה, נפלה על המדרכה ונפגעה. (סעיף 3 לכתב התביעה).

4.בכתב ההגנה, הנתבעת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הכחישה את גרסת התובעת לתאונה וכפרה בטענה, לפיה, התובעת נפגעה בתאונה. הנתבעת טענה כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים וכי פגיעותיה של התובעת, ככל שכאלה אירעו, לא נגרמו עקב שימוש ב"רכב מנועי", כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים. (סעיפים 1 ו-4 לכתב ההגנה).

דיון

5.בתצהיר עדותה הראשית, מסרה התובעת: "לפני שהתחלתי לחצות את הכביש, הסתכלתי לצדדים כמקובל, וכשראיתי שהכביש פנוי התחלתי לחצות. לאחר שירדתי מהמדרכה לכביש, ובקושי הספקתי לפסוע 2-3 צעדים, הגיע לפתע רכב מצד שמאל שלי, במהירות מופרזת ביותר, ומההדף והבהלה פשוט עפתי אחורנית, ונפלתי על המדרכה". (סעיף 11 לתצהיר).

לדברי התובעת, אפוא, בתצהירה, היא התחילה לחצות את הכביש, צעדה 2-3 צעדים, הרכב הגיע משמאלה במהירות ומההדף והבהלה היא "עפה לאחור" ונפלה על המדרכה.

6.גם בחקירתה הנגדית, כמובא להלן, התובעת טענה כי ההדף של המכונית העיף אותה אחורה:

"ש. אז את פחדת וחזרת לאחור

ת. לא חזרתי לאחור. בטוח אני מההדף המכונית נסעה במהירות ואני מההדף מרוב הפחד שאני עוד רגע עולה עלי, הרגשתי שאני עפה אחורה עד המדרכה נפלתי וכך נשארתי.

ש. את זוכרת שאת לא הלכת אחורה צעד שניים אלא ההדף העיף אותך

ת. ההדף העיף אותי.

ש. את ביוזמתך לא צעדת צעד אחד אחורה

ת. אני לא יכולה להגיד לך לפני שלוש שנים באיזה מצב הייתי, הייתי בהלם, בטראומה, באיזה צורה הרגשתי שאני מההדף עפתי אחורה עד המדרכה.

ש. למה את קוראת הדף המכונית לא פגעה בך לא היה מגע בינך לבין המכונית

ת. הוא לא נגע בי.

ש. מה זה הדף אצלך

ת. זה כאילו המהירות שלו הרגשתי שאני עפה זה כאילו פצצה התפוצצה עלי. אתה חושב שבאותו רגע אני זכרתי.