בכר נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 90 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 12.2.13 בגין חשד לכך שבהיותו נוהג רכב גרם ברשלנות למותו של רוכב אופנוע.

בתאריך 10.2.13 בשעה 1500 לערך נהג המבקש רכב בכביש 4 מדרום לצפון. אופנוע התנגש בפינה אחורית ימנית של הרכב, נזרק ימינה לכיוון השול הימני, התנגש במעקה הבטיחות ונהרג.

לטענת המבקש אינו אשם בגרם התאונה שכן האופנוע פגע בו מאחור בעת שנהג ישר בנתיב הנסיעה השמאלי והאופנוע, כפי הנראה, ביקש לעקוף את רכבו מצד ימין.

ב"כ המשיבה טענה כי החקירה בתיק טרם הסתיימה אך נותרה השלמה טכנית בלבד. בשלב זה מסתמן כי אין די ראיות להגשת כתב אישום כנגד המבקש אך ההחלטה בעניין הינה בידי הפרקליטות. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה הואיל ותקופת הצינון טרם חלפה.

על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה יפסול קצין משטרה את רישיונו של נהג שעבר עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם כאשר יש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג.

בית המשפט רשאי לבטל את הפסילה אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור - סעיף 48 לפקודת התעבורה.

ארבעה תנאים נקבעו בחוק ובפסיקה להפעלת סמכות הפסילה המנהלית בתאונה קטלנית: היותו של הנהג מעורב בתאונה בה נהרג אדם, קיומן של ראיות לכאורה לכך שהנהג עבר עבירה וקיומו של קשר ענייני בין העבירה לבין התאונה. בית המשפט רשאי לבטל את הפסילה אם נוכח שהמשך הנהיגה לא יפגע בביטחון הציבור (בש"פ 6221/94 מיכאל הילמן נ' מדינת ישראל).

בבש"פ 2177/98 רוברט ארנביב נפסק על ידי כבוד השופטת דורנר לעניין עוצמת הראיות לכאורה הנדרשת בשלב זה:

"... ואילו לצורך פסילה מינהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. שכן במקרים רגילים - בהיעדר ראיות סותרות - עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות. "

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק החקירה התרשמתי אין בחומר הראיות כדי להצביע אף לא לכאורה על חוסר זהירותו של המבקש, ויתרה מכך, עלפי חומר הראיות הקיים, סביר להניח כי לא יוגש כנגדו כתב אישום.

מגרסת המבקש במשטרה עולה כי נהג ברכב בנתיב שמאלי מבין שלושה נתיבי נסיעה בכביש 4 לכיוון צפון. כאשר הסתכל במראה הפנימית ברכבו הבחין ברוכב אופנוע הנמצא מאחוריו בנתיב נסיעתו. המבקש המשיך בנסיעה באופן רגיל, לא בלם ולא סטה, והאופנוע התנגש ברכבו בפינה האחורית ימנית. לאחר הפגיעה ברכבו הבחין המבקש כי האופנוע ביחד עם הרוכב החליקו לכיוון מעקה הבטיחות שמימין ונכנסו מתחת למעקה. המבקש מסר כי סטה מנתיב אמצעי לנתיב השמאלי כ-100 מ' לפני אירוע התאונה והמשיך בנסיעה ישר בנתיב זה עד לקרות התאונה.

גרסה זו נמסרה על ידי המבקש מיד במקום התאונה גם לשוטר שהגיע למקום.

עדת ראיה הבחינה באופנוע מחליק על הכביש מאזור מרכז הכביש לכיוון השול הימני, אך לא ראתה את אירוע התאונה ולא את הרכב המעורב.

בוחן תנועה שהגיע למקום התאונה ובחן את הממצאים במקום ואת הנזקים בכלי הרכב קבע כי התאונה התרחשה בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שלושת נתיבי הנסיעה. האופנוע הגיע מאחורי הרכב, פגע עם דופן שמאל וכידון צד שמאל של האופנוע בפנס אחורי ימני של הרכב, האופנוע סטה ימינה והמשיך בתנועה אלכסונית ימינה לעבר השוליים הימניים, בהמשך החליק על דופן ימין, האופנוע פגע בעמודי מעקה הבטיחות ונכנס מתחת למעקה והרוכב נזרק עם כיוון החלקת האופנוע לעבר מעקה הבטיחות. כתוצאה מכך נהרג הרוכב במקום.

מסקנות הבוחן תומכות בגרסת המבקש כי האופנוע פגע ברכבו מאחור בעת שנסע בנתיב הנסיעה השמאלי ועל כן גם ממסקנות הבוחן לא עולה אחריות של המבקש לגרם התאונה.

המבקש נוהג משנת 1997 ורשומות לחובתו 11 הרשעות קודמות כולן מסוג ברירות משפט, כך שעברו התעבורתי אינו מכביד.

בנסיבות אלה, חומר הראיות אינו מצביע על אשמתו של המבקש ועל אחריותו לגרם התאונה, אף לא לכאורה, ועל כן אני מבטלת את צו הפסילה המנהלית.

רישיון הנהיגה יוחזר למבקש.

המזכירות תעביר את החלטתי לצדדים.