בכר ואח' נ' בכר ואח'

פסק דין

1.התובעות, אם ובתה, הגישו תביעה עפ"י חוק פלת"ד בטענה כי ביום 8.5.07 בשעה 17:30 לערך, בטמרה, היו מעורבות בתאונת דרכים. הנתבע 1, הוא בעלה של התובעת 1 ואביה של התובעת 2, נהג, על פי הנטען, ברכב בעת התאונה.

הנתבעת מס' 2, הכחישה את חבותה והגישה כתב ההגנה אך ורק מטעמה. עוד טוענת הנתבעת 2, כי דין התביעה להדחות מחמת העדר "נזק גוף".

הנתבע מס' 1 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אף שלאור קרבתו לתובעות, ברי כי הוא מודע היטב לעצם קיומו של ההליך ולהיותו נתבע בו.

2.ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק עפ"י סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד וסיכמו טענותיהם בכתב.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של תובענה זו להדחות. הגם שמדובר בפסק דין על דרך הפשרה עפ"י סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד, אזי לאור התוצאה, אפרט, בקצרה, נימוקיי לדחיית התביעה.

3.תאונת דרכים מוגדרת, בין היתר, כמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

משכך, נדרש ראשית, נזק גוף, שנית שימוש ברכב מנועי וכמובן, קשר סיבתי בין שניים אלו.

אחר עיון מעמיק במכלול המסמכים שהוגשו בתיק זה, הגעתי למסקנה כי לא הוכח השימוש ברכב המנועי ואף לא הוכח כי נגרם למי מן התובעות נזק גוף.

4.ראש וראשון, שאלת עצם קרות התאונה.

כתב התביעה אינו מפרט את נסיבות התאונה. בתיק הוגש תצהיר נסיבות ממנו עולה גרסא לפיה בעת שהנתבע 1 נהג ברכב במעלה רחוב בטמרה, הגיע ממול רכב אשר הפריע לו באופן שגרם לו להידרדר לאחור ולהיתקע בקיר בטון. לא נמסרו פרטים מעבר לכך ואף לא שמותיהם של עדים לאירוע. לכאורה, המדובר בתאונה עצמית.

בטופס הדיווח המשטרתי על התאונה, נרשמו רק התובעות כנפגעות. לכאורה, לנתבע 1 לא אירע דבר.

מועד התאונה על פי הטופס המשטרתי הוא 8.5.07, בדומה לנטען בכתב התביעה. מנגד, בתעודות המחלה אשר הוצאו ביום 13.5.07, לשתי התובעות, רטרואקטיבית החל מיום 9.5.07, נכתב כי מועד התאונה הוא 9.5.07.

בתצהיר מטעם התובעת 1 נטען כי הרכב תוקן באופן פרטי. בפועל, לא הוצגה כל ראיה התומכת בכך שאכן אירעה תאונה – לא הוצגו תמונות הרכב לאחר התאונה או כל מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך בכך שלרכב נגרם נזק כתוצאה מן התאונה וברור כי בנסיבות המתוארות – פגיעה בבטון – יש לצפות לנזק ברכב בו נסעו התובעות, ודאי כאשר אלו נפגעו, לטענתן, במהלך התאונה.

אשר לנסיבות הפנייה לבית החולים לאחר התאונה – גם כאן, בכתב התביעה נכתב כי התובעות הובהלו באמבולנס בדחיפות לחדר המיון, בעוד שמגליונות חדר המיון עולה כי אלו הגיעו לחדר המיון למעלה מ- 24 שעות לאחר התאונה, רק בשעת לילה ביום 9.5.07 ולא באמצעות אמבולנס.

מן האמור עולה קושי מהותי לקבל טענת התובעות כי אירעה תאונת דרכים ומשכך, ניתן היה, כבר בשלב זה, לדחות את התביעה. מעבר לצורך, אתייחס גם לשאלת הנזק.

5.שאלת קיומו של נזק בר פיצוי.

כבר נקבע לא פעם כי החוק אינו מחייב פיצוי על כל פגיעה שולית או מזערית.

לטעמי, זהו המקרה לקבוע כי אם היתה פגיעה כלשהי לתובעות, אזי זוהי פגיעה של מה בכך, פגיעה אשר גרמה, אם בכלל, לאי-נוחות בלבד.

ראשית, ביחס לשתי התובעות, לא צויין כל ממצא בביקור בחדר המיון, זולת תלונות סובייקטיביות. כאמור, התובעות נפגעו לטענתן, ביום 8.5.07 בשעה 17:30, פנו בצוותא לחדר מיון רק למחרת, ביום 9.5.07 בשעה 22:27, וזאת בניגוד לאמור בכתב התביעה ובסיכומי התובעות כי ממקום התאונה הובהלו באמבולנס לבית החולים. התובעת מס' 1, התלוננה על כאבי צוואר וגב, ואילו התובעת מס' 2, התלוננה על חבלה בכתף. לא נמצאו כל ממצאים אובייקטיבים לשתי התובעת.