בכר ואח' נ' אראל ואח'

פסק דין

פסק דין זה ניתן במסגרת מערכת היחסים בין התובעים משה ורוזה בכר לבין אור אראל אשר בזמנו שימש כעו"ד.

המחלוקת בא עליי להכריע היא האם הפר התובע את חובתו כעו"ד במעשה שהינו מעשה רשלני או הפרת חובה חקוקה בשאלה אחת ויחידה אותה העמדתי במחלוקת והיא טענת הרשלנות של התובעים ביחס לפיצול הסעדים אשר נדון בפסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופטת פריאל בת.א. 20133/00 ביום 5.8.01. (ראה פרוטוקול מיום 14.10.09 בעמ' 4 שורה 3 לתיק זה).

דומני כי המחלוקת העיקרית אשר נפלה בין הצדדים נוגעת לסוגיה אשר עלתה בפסיקה מס' רב של פעמים האם התנהלותו של הנתבע עולה כדי רשלנות או הפרת חובה חקוקה או האם מעשיו והתנהלותו בפני כב' השופטת פריאל, היו מעשים אשר יש בהם משום התנהלות בשיקול דעת של עוה"ד שהפסיקה קבעה שמעשה מעין זה אינו מהווה כדי רשלנות.

כל צד הפנה את בית המשפט למס' רב של פסקי דין, ואומר כי מעטים מביניהם רלוונטים לסיפור נשוא המעשה, שכן, אין מחלוקת כי עוה"ד חב חובת אחריות מושגית כלפי לקוחו, והאחריות הקונקרטית מוסקת מתוך העובדות המובאות בפני בית המשפט.

הרחבה יתרה בנושא זה הינה מיותרת, ואין בדעתי לעסוק בכך במסגרת פסק דין זה.

ניתוח ודיון:

כפי שכתב ב"כ התובעים למעשה אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למרבית העובדות בתיק זה.

עם זאת על מנת שדברים יבואו בפני הקורא בצורה מסודרת יובאו הדברים בקצרה גם בפסק דין זה.

התובעים יוצגו בתביעת רשלנות מקצועית על ידי הנתבע. תביעה אשר הוגשה כנגד עו"ד אברהם קורן.

בין הצדדים התנהלה מסכת של דיונים משפטיים ואחרים כנגד בנק, וכן, הוגשה תביעה כנגד עו"ד קורן עקב טענתם לרשלנותו בכל הנוגע לעסקת המכר של דירתם.

כתוצאה מהליכים אלו, שולם מקצת סכום החוב לבנק, הן על ידי התובעים והן על ידי עו"ד קורן

לאחר שנקבעה אחריותם לנזקי התובעים בתיקים שם.

לאחר תשלום מקצת החוב הושג הסכם פשרה עם בנק משכן, לפיו תסולק יתרת החוב תמורת הסך של 180,000 ₪. בשלב זה לא הסכים עו"ד קורן לשאת בכל יתרת החוב לבנק, אלא רק במחציתה.

בהתאם לכך העביר עו"ד קורן ביום 9.6.96 לנתבע את חלקו לתשלום בבנק סך של 90,000 ₪ וביום 14.6.96 העבירו התובעים לנתבע את חלקם בסך 90,000 ₪ (הסכום הופחת ל-85,000 ₪ ו-5,000 ₪ הוחזרו לתובעים). הנתבע העביר לבנק סך של 175,000 ₪ ביום 14.6.96 ובכך סולק כל החוב.

בעקבות התנהלות זו, סברו התובעים כי עו"ד קורן נהג ברשלנות בהתנהלותו כעו"ד במכירת דירתם. ולפיכך, הוגשה תביעה לתשלום נזקיהם בסך של 85,000 ₪ אותו שילמו כאמור לבנק, כחלק מפסק הדין אשר ניתן כנגדם.

התביעה התנהלה כאמור במס' מישורים משפטיים החל מבית המשפט השלום ועבור למחוזי ולעליון. כאשר עם החזרתו לערכאה הדיונית, הוא בית משפט השלום, ציינה כב' השופטת פריאל: "משהוחזר הדיון לערכאה דיונית יש לדון במכלול טענות בעלי הדין בהן הטענות המקדמיות של הנתבע – התיישנות ומיצוי העילה – וכן טענות הצדדים לגוף העניין".

באשר לאמירה זו, חלוקים הצדדים, אך אומר, עם כל הכבוד לדעתם לא פסק דינה של כב' השופטת פריאל עומד כאן לערעור, אלא, התנהלות הצדדים והאם היה במי מהצדדים ליקוי אשר הביא לתוצאה שבסופו של יום התביעה נדחתה.

בפסק דינה ציינה כב' השופטת פריאל, בתחילת פסק דין שאחריותו וחבותו של עו"ד קורן לפצות את התובעים, בגין הנזק שנגרם להם, הוכרעה עוד בהליכים קודמים בבית המשפט. לאחר שהוכרעה שאלת האחריות, דנה כב' השופטת פריאל בשתי טענות מקדמיות שהעלה עו"ד קורן, הטענה הראשונה בדבר התיישנות - זו נדחתה.

הטענה השניה– התקבלה ולפיכך, בנסיבות אלה לא היה מנוס מדחיית התביעה.