בכורהשבילי נ' בכורהשבילי ואח'

החלטה

בהמשך לדיון האחרון, ולגבי סדר הנשייה שבין התובעת, שמחזיקה בחוב פסוק בגין מזונות ולבין הנתבעת 5, שלטובתה רשומה הערה על שעבוד מכוח פקודת המיסים גבייה, נחה דעתי כי חוב הנתבעת 5 קודם לחוב התובעת.

אמנם, לפי סעיף 76 (א3) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ניתנת עדיפות לחוב מזונות, אולם לפי סעיף 76(ג) לאותו חוק "אין בהוראות אותו סעיף כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה לפי כל דין אחר....".

הלכה היא כי שעבוד לפי פקודת המיסים (גבייה) (להלן: "הפקודה"), בגין חוב ארנונה, בין אם החוב הוא בגין הנכס שמבוקש להיפרע ממנו ובין אם לאו, גובר על עיקולים קודמים ונדחה רק מפני שעבודים קודמים. ראה בעניין זה סעיפים 11א(1) לפקודה, כמו גם 11א(2) לפקודה, שלשונו: "כל מס אחר המגיע מסרבן שהוא העל מקרקעין יהיה שעבוד על המקרקעין או נרשמה בפנקס הערה על כך על פי הודעת גובה המס; נרשמה הערה על שעבוד כאמור, תהא דרגתו נדחית בפני כל שעבוד של אותם מקרקעים שהיה רשום שעה שההערה נרשמה".

כמו כן, ראה בר"ע (ת"א) 1192/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו), המצוטט בהחלטת ראש ההוצל"פ בתיק מס' 02-99565-08-6, שפורסמה בנבו אף היא, ובה נאמרו הדברים הבאים תוך הפנייה לבר"ע 1192/05 הנ"ל:

"הסוגיה שפני נדונה ארוכות בהלכת בר"ע 1192/05 המוזכרת לעיל ובסיכומה נקבע כדלקמן: " סיכומה של נקודה זו - העובדה כי לעירייה יש "שעבוד", על נכסי החייבים, משמעה כי היא גוברת בסולם העדיפויות על נושים רגילים שאין להם שעבוד, למרות שהשעבוד של העירייה אינו עוד "שעבוד ראשון". מכל האמור, מקובלת עלי עמדת העירייה. ההערות אשר נרשמו על ידה מעניקות לה מעמד של בעל שיעבוד, והן גוברות על מעמדם של נושים מכוח עיקול רגיל, ללא קשר למועד הטלת העיקולים".

הנה כי כן, הפקודה מהווה אותו דין אחר, שסעיף 76(א)(3) לחוק כפוף לו.

במקרה הנוכחי, אין מחלוקת כי לתובעת אין שעבוד על הנכס, אלא לכל היותר עיקול. ראה בנסח הרישום את העיקול מיום 17.1.00, במסגרת הליך בבית הדין הרבני בתיק הוצל"פ 067316711-51-1, שלא ברור עד עכשיו בגין מה הוטל והאם עדיין רלוונטי וזאת על רקע העדר תיק זה ברשימת התיקים של הנתבע 1 שצורפה כנספח ב' לתביעה ובהעדר הסבר למקור החוב של תיק זה מפי בא כוח התובעת בדיון האחרון.

כמו כן, אין מחלוקת כי לא הוטל עיקול במסגרת תיק המזונות, כעולה מדברי התובעת עצמה בדיון האחרון וכעולה מהנסח עצמו, שלא מכיל עיקול כזה, אם כי גם לו הוטל עיקול במסגרת תיק הוצל"פ המזונות, לא היה הדבר משנה את התוצאה.

מנגד, אין מחלוקת כי לנתבעת 5 הערה לפי הפקודה (ראה הערה בנסח מיום 17.2.10) ולנוכח הוראות הפקודה וההלכה הנזכרת לעיל, הרי אין זה משנה אם ההערה קדמה לעיקול הרשום בנסח לטובת התובעת משנת 2000 או למועד שבו נוצר החוב הפסוק בגין המזונות, אם לאו. בכל מקרה, חוב הנתבעת 5 גובר וקודם.

לסיכום, חוב הנתבעת 5 גובר. מששולם החוב תחילה ממילא, אין מקום להורות על השבת הסכום לקופת הכינוס.

לעניין חלוקת יתרת הסכום בקופת הכינוס שהתקבל כתמורה בגין זכויות הנתבע 1 בנכס, הרי שאין מחלוקת כי חוב המזונות הפסוק של התובעת גובר על חובות שחייב הנתבע 1 לנתבעים האחרים או לכל נושה אחר, שאין לו שעבוד על הנכס.

נותרה אם כן השאלה, שהעלה עו"ד שרון בדיון האחרון בשם הנתבעת 8, לגבי גובה חוב המזונות, שמא הוא בפועל קטן יותר מהרשום בתיק ההוצל"פ ושמא לאחר העברה לנתבעת מתוך קופת הכינוס, סכום המשקף את חובה האמיתי כטענתו, תיוותר יתרה לחלוקה בין כל הנושים הרגילים. עניין זה יטופל במועד התזכורת הפנימית שקבעתי בהחלטתי מיום 17.10.13 ולפי האמור בהחלטתי הנ"ל.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: