בכור נ' אלדד

החלטה

בפני בקשת הנתבע כי אחייב את התובע בהפקדת ערובה, וזאת לצורך הבטחת הוצאות הנתבע היה ותביעת התובע תדחה. בקשה זו מוגשת בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, (תשמ"ד – 1984).

לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה, וההתנגדות לה ובחנתי את כתבי הטענות של הצדדים הרי שאני סבורה כי דין הבקשה להדחות וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

1.המבחן להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 דנן הוא מבחן כפול; ראשית האם מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים, ושנית היה והתביעה תדחה ויפסקו הוצאות כנגד התובע האם הנתבע יצא בחסרון כיס. תכליתה של תקנה זו הינה מניעת תביעות סרק, אף כי יישומה הינו זהיר וזאת כדי לא לחסום את גישתם של תובעים לערכאות.

סיכויי התביעה:

2.הנתבע ייצג את התובע באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, במספר הליכים שהיו כרוכים בפרידתו של התובע מאשתו דאז. הנתבע ייצג את התובע בהוצאה לפועל בעניין גובה המזונות שנגבה ממנו, בבית משפט לענייני משפחה גם בעניין המזונות, בבית הדין הרבני בעניין מתן הגט, ולאחר שהנתבע סירב לתת גט ונאסר, ייצג אותו הנתבע בהליך שהנתבע ניהל כנגד המדינה.

3.לתובע טענות רבות כנגד התנהלות הנתבע, ובמסגרת הליך זה הוא תובע בגין רשלנות מקצועית סך של 306,950 ₪. בתביעה זו כולל הנתבע גם פיצויי בגין נזקיו הישירים, כגון תשלום מזונות ביתר, נזק לחפציו בעת המאסר ועוד.

4.אף כי סכום התביעה גבוה וחריג הרי שאין בידי לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה קלושים. כך למשל יש מקום לברר מדוע הנתבע כבא כוחו של התובע הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בעניין חיוב יתר במזונות במקום לברר טענה זו במסגרת ההוצאה לפועל; כמו כן נשאלת השאלה מדוע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ויתר הנתבע על חקירת אשתו לשעבר של התובע אך גם לא הגיש סיכומים בכתב, חרף החלטת רשם ההוצאה לפועל.

5.עוד טוען התובע כי פעל על פי עצת הנתבע כאשר סירב לתת גט, ועל כן נאסר. גם טענה זו ראוי כי תתברר, ודרכו של התובע לערכאות בית המשפט לא תחסם.

6.מכאן שטענת הנתבע כי סיכויי התביעה קלושים, דינה להדחות.

מצבו הכלכלי של התובע:

7. ההלכה היא כי אין לחסום את גישתו של אדם לערכאות השיפוטיות רק מחמת עוניו ( ר"ע 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד אבי-גיא, ניתן ביום 21.8.07 ). מכאן שדי היה באמור לעיל בכל הנוגע לסיכויי התביעה כדי לדחות את הבקשה.

8.יחד עם זאת כפי שעולה מההליכים המשפטיים בהם ייצג הנתבע את התובע, וכפי שעולה מדברי הנתבע עצמו ולפיהם הוא משלם לגרושתו את הפיצויים שנפסקו לו בשיעורים קצובים, ובאמצעות לשכת ההוצאה לפועל – הרי שאכן יקשה על הנתבע לגבות מן התובע את הוצאותיו. מכאן שאין בידי לקבל את טענות התובע כי מצבו הכלכלי או יכולת הפרעון שלו אינם מצדיקים הטלת ערובה.

9.על כן, אילו הייתי סבורה כי סיכויי התביעה קלושים, הייתי מקבלת את הבקשה להפקדת ערובה. יחד עם זאת, כפי שציינתי דלעיל, לדעתי סיכוייה של התביעה אינם קלושים ולא מדובר בתביעת סרק, ועל כן הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות בקשה זו, חרף העובדה שנדחתה על ידי, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: