בך נ' בן משה ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.2.10 (להלן: "התאונה").

2.התובע בעל רכב מספר רישוי 39-155-06 נהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת מס' 1 נהגה ברכב מספר רישוי 40-512-51 (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת רכב הנתבעת , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

3.אין מחלוקת כי התאונה ארעה בתוך צומת שעה בה הנתבעת 1, נכנסה לצומת באור אדום. כנגד הנתבעת 1 התנהל הליך בבית המשפט לתעבורה והיא הורשעה בו בהתאם להודאתה.

המחלוקת הינה בשאלת קיומה של רשלנות תורמת של התובע.

4.הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט לאחר שהגישו סיכומי טענותיהם.

5.מסכימה אני עם ההלכה הפסוקה כי גם כאשר קיים לפני הנהג אור ירוק בצומת אין מדובר בזכות מוחלטת להיכנס לצומת אלא בזכות יחסית אותה יש לבחון לאור הנסיבות בצומת. כמו כן, אין להכנס לצומת אלא אם ניתן לחצותה ולצאת ממנה ללא הפרעה. מדובר בהלכות ידועות המהוות את התשתית לקביעת רשלנות תורמת גם של מי אשר נכנס לצומת באור ירוק ונפגע מרכב שנכס לצומת באור אדום. יחד עם זאת, אין מדובר באחריות מוחלטת של כל מי שהיה מעורב בתאונה בצומת ואף הוכח כי נכנס לתוך שטח הצומת כשהאור ירוק. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולראות האם הוכחה רשלנות תרומת, קרי האם במקרה זה ניתן לטעון כי נהג סביר, אשר יש לו אור ירוק היה יכול למנוע את התאונה ביתר זהירות.

6.לצורך בחינת שאלות אלו יש לבדוק האם כנסיתו של התובע לצומת, באור ירוק נעשתה לאחר שכבר נכנסה הנתבעת לצומת. שכן, אם כבר נכנסה לצומת, היה על התובע לראות כי בצומת קיימת סכנה ולהימנע מכניסה לצומת, על אף קיומו של האור הירוק. אם טרם נכנסה הנתבעת לצומת, לא יכל התובע לצפות כניסתה ואין להשית עליו רשלנות תורמת.

7.הנטל להוכיח קיומה של רשלנות תורמת מוטל על כתפי הנתבע. במקרה זה לא ראיתי תשתית לקביעת רשלנות תורמת בנסיבות המסויימות של תיק זה. הפגיעה במכונית התובע הייתה בחזית השמאלית שלה ולא בחזית הקדמית. אין בכך כדי להוות ראיה מוחלטת, אולם במאזן הסתברויות, סביר הוא יותר כי התובע הוא אשר נכנס ראשון לצומת. נכון הוא כי כדי לקבוע קביעה וודאית יותר יש לקבל מידע בדבר גודל הצומת והמרחקים בין נתיבי הרכבים. אולם, מידע זה לא הונח לפני. במקרה זה גם שאלת מהירות נסיעתו של התובע אינה רלוונטית, שכן כאמרו, הקביעה העובדתית היא כי נכנס ראשון לצומת.

8.לאור האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה במלואה ומוצאת כי אין להשית רלשנות תורמת.

9.הנני אממצת את חוות דתע השמאי מטעם התובע בדבר נזק של אובדן כללי בסך של 13,725 ₪, הוצאות שכ"ט שמאי בסך של 1,224 ₪. לא הוצגו חשבוניות או קבלות בגין הוצאות נוספות ועל כן הנני פוסקת סכום גלובלי בסך של 200 ₪ בגין הוצאות אשר סביר שיש להוציאן. סך הכל 15,149 ₪.

10.הנתבעים ישלמו לתובע יחד ולחוד סך של 15,149 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה, 3.2.10 ועד היום.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 350 ₪ וכן הואצות שכ"ט עו"ד בסך של 1,700 ₪.

כל הסכומים שיולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע סך של ₪ הוצאות משפט.

הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: