ביתן נ' מירוות ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש לרכב.

מדובר בתביעת הפסדים, לאחר שהתובעת, הגב' קרן ביתן, שנהגה ברכב, הפעילה את הביטוח שלה.

עפ"י גירסתה של הגב' ביתן, פגעה בה הנתבעת מס' 1 מאחור בנסיבות שבהן עצרה במפרץ חנייה (מסומן אדום לבן) כעולה ממסמך מ/1, שהינו תיאור המקום, אך ורק על מנת להוריד את חמתה בסמוך לביתה ולהמשיך בדרכה, והדפה אותה כנגד עמוד ברזל אשר נחזה אף הוא בתמונות שהוגשו, באופן שנגרמו לה נזקים גם במוקד הקדמי וגם במוקד האחורי. יש לציין, כי הנזקים במוקד הקדמי גבוהים מהנזקים במוקד האחורי בצורה משמעותית ומדובר בסדר גודל של למעלה מ- 7,000 ₪ במוקד הקדמי.

על פי גירסתה של הנתבעת 1 לעומת זאת, מדובר היה במצב שבו נסעה הנתבעת מס' 1 אחרי רכב התובעת, כאשר עצרה התובעת בפתאומיות את רכבה והנתבעת 1 עצרה אחריה, לפתע שילבה התובעת לרוורס ופגעה בעוצמה ברכב הנתבעת מס' 1, כאשר לנתבעת 1 נזקים במוקד הקדמי, כפי שהוצגו בתמונות, ולתובעת נגרם נזק מסויים במוקד האחורי.

הנתבעת 1 הכחישה מכל וכל כי נגרם נזק כלשהו למוקד הקדמי של רכב התובעת ואף ציינה, כי היא עברה ובדקה כי אין נזק שכזה וגם אנשים נוספים היו עדים לכך או היו יכולים להעיד על כך.

עלי לציין, כי נמנעתי מלשמוע את הצדדים בישיבה שהיתה קבועה בתיק זה ביום 25.1.11 ואפשרתי דיון שיתקיים ביום 4.5.11, וזאת לאחר שהנתבעת מס' 1 הודיעה לביהמ"ש, כי יש לה עדה חיצונית שהיתה במקום והיתה הולכת רגל שראתה את המקרה ושמה תסנין אבו טאלב מלוחמי הגטאות 13 עכו.

הישיבה שנקבעה במעמד הצדדים ליום 9.2.11 נועדה לצורך שמיעת הצדדים והעדתם. דא עקא, כי ישיבה זו נדחתה ליום 4.5.11 ולטענת הנתבעת 1 היא לא ידעה על כך שחלה עליה החובה ליידע את אותה עדה, אשר הוזמנה על ידה, על השינוי במועד הישיבה ולכן לא התייצבה.

הסבר זה של הנתבעת 1 אינו מספק, שכן התיק נקבע במיוחד לצורך שמיעתה של אותה עדה והצדדים, ולכן יש לזקוף לחובתה של הנתבעת 1 את אי התייצבות והעדת העדה עפ"י עודף מאזן ההסתברות.

ואולם למעלה מזה, לאחר ששמעתי את בעלי הדין ואת עדותה של חמותה של התובעת, אני בדיעה כי דין התביעה להתקבל, וכי הוכח במשפט כי התאונה נגרמה בנסיבות אותן תארה התובעת, דהיינו פגיעת הנתבעת 1 ברכב התובעת מאחורה והדיפתה כלפי עמוד באופן שנגרמו נזקים בשני מוקדים, ויש לדחות את טענת הנתבעת 1 כי התובעת חזרה רוורס ופגעה בה.

גירסתה של התובעת סבירה ואמינה יותר מזו של הנתבעת 1. בהודעתה על התאונה, לא ציינה כלל הנתבעת 1, כי הטענות של התובעת לנזקים בשני מוקדים אין בהם ממש. גם חווה"ד של השמאי מטעם התובעת בתביעה כנגד חב' הביטוח שלה עצמה, סמוכה מאוד למועד התאונה, ואני דוחה את הטענה כי הנזקים במוקד הקדמי לא נגרמו כביכול בתאונה זו אלא בנסיבות אחרות. הוסף לכך את העובדה שמדובר ברכב חדש יחסית ובנזק משמעותי במוקד הקדמי וכי מדובר בתביעת הפסדים, כי יש לדחות את טענות הנתבעת 1, כי לא גרמה לנזק במוקד הקדמי אצל התובעת. זאת ועוד, הנסיון לטעון, כי לא סביר שהנזק במוקד האחורי יהיה קטן יחסית אל מול נזק במוקד הקדמי, אין בו ממש, שכן התובעת עצרה את הרכב בסמיכות רבה לעמוד ולכן ההדיפה של רכבה הייתה כלפי העמוד ולא היה צריך נזק רב במוקד האחורי על מנת להביא לפגיעה הקשה יחסית במוקד הקדמי.

גם הטענה שכביכול לא הגיוני שהנתבעת 1 סטתה אל עבר מקום העצירה של התובעת, אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שהוצגו לי של מקום התרחשות התאונה וכן עם הטענה שהנתבעת 1 פשוט לא שמה לב ולכן פגעה ברכב התובעת מאחור.

בנסיבות אלה, יש לקבל את התביעה במלואה.

אני מפנה למסמך הפסדים של התובעת.

אני מפצה את התובעת עפ"י מסמך הפסדים כדלקמן:

בגין דמי השתתפות עצמית בגין הנזק הישיר – 900 ₪.

בגין דמי השתתפות עצמית בגין ירידת ערך – 1,692 ₪.

בגין חיישני רוורס שניזוקו ולא שולמו בתביעה הישיר – 632 ₪.

בגין הוצאות ואגרת בימ"ש – סך של 350 ₪.

הסכומים הנקובים במסמך ההפסדים בגין נזק ישיר וירידת ערך יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.6.10 ועד התשלום המלא בפועל.