בית שאן נ' טרפיק טכנולוגיות והנדסה ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג'. ג'בארין-כליפה, מיום 25.10.2009, אשר ניתנה במסגרת תיק הוצל"פ 09-99878-06-02 (להלן: "ההחלטה").

אציין, כי לבקשת רשות ערעור זו, קדמה בקשת ערעור שעניינה החלטה נוספת וקודמת של הרשמת ג'בארין באותו תיק מיום 09.07.2009 (ע"ר 9772-07-09 בית שאן נ' טרפיק טכנולוגיות והנדסה), ושנדחתה על ידי.

בבקשת רשות ערעור זו, סקרה המבקשת את כלל ההחלטות שהיו בבסיס בקשת רשות הערעור בהליך הקודם והוסיפה, כי גם החלטתה של כבוד הרשמת מיום 25.10.09 נשוא ערעור זה, כמו קודמותיה, משוללת כל יסוד.

כנגד המבקשת מתנהלים מספק תיקי הוצל"פ, אשר לגביהם קיים תיק איחוד שנפתח לבקשת המבקשת בשנת 2005 (להלן: "תיק האיחוד"), ובמסגרתו קיים צו תשלומים המורה למבקשת לשאת בתשלום חודשי בסך של 395,000 ₪ שמהווה 3% מערכם המצורף של כל תיקי ההוצל"פ שאוחדו (להלן: "צו התשלומים"). אין חולק, כי המבקשת פיגרה בתשלומים באופן שהביא לשפעול הליכי ההוצל"פ במסגרת תיק האיחוד וזוכים שונים החלו לנקוט כנגדה בהליכים.

בבקשה נטען, כי בתאריך 14.10.09 הגישה החייבת בקשה למתן צו עיכוב הליכים במטרה למצות הליכי משא ומתן עם הנושים לשם הסדרת חובותיה, לאחר שמשרד הפנים אישר לטובתה תכנית הבראה, אשר כללה, בין היתר, מענק מותנה על סך 2.5 מליון ₪, להסדרת חובותיה במסגרת תיק האיחוד וסילוק חובותיה מכוחו.

לשיטת המבקשת, עם דחיית בקשתה על-ידי הרשמת סוכלה, הלכה למעשה, האפשרות שעמדה בפניה לקבלת התקציב הנ"ל ממשרד הפנים, המיועד על פי החלטתו של החשב המלווה ומשרד הפנים, לתשלום חובותיה לנושים שונים, כאמור, וכן להוספת תשלום יזום של המבקשת לסילוק חוב זה.

לגרסתה, החלטת הרשמת נשוא בקשת הערעור מנעה מהמבקשת לקבל לידיה תקציב שהיה בו כדי לסלק חלק מחובותיה לנושיה, תוך הקפדה ושמירה על עקרון אי העדפת נושים. עקב כך, הליכי ההוצל"פ נגדה נמשכים ותפקידה כרשות מקומית האמונה על מתן שירותים הכרחיים לתושביה בתחומי החינוך, התברואה וכיוצ"ב, נפגם. בהחלטה האמורה, יש משום סיכול לכל אפשרות להסדרת חובותיה וכן לניהול משא ומתן ענייני אל מול נושיה, בפיקוחם של משרד הפנים וראש ההוצל"פ, כל אחד בתפקידו הוא.

המבקשת טוענת, כי במצב זה, בו דוחה ראש ההוצל"פ את בקשותיה לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגדה, ומאידך לא מצרף תיקים נוספים ו/או נפרדים כנגד המבקשת, מבוצעים הליכי הוצל"פ הן מכוח שפעול הליך האיחוד והן מכוח התיקים הפרטניים, כל אלה מכשילים את המבקשת מלקיים את צו התשלומים וכן מסכלים את האפשרות לפעול כעירייה תקינה ולנהל את ענייניה בהתאם, כאמור.

אי-לכך, עותרת המבקשת מבית משפט זה להורות על ביטול החלטת כב' הרשמת מיום 25.10.09 ועיכוב הליכי ההוצל"פ נגדה, במטרה להסדיר את חובותיה בתיק האיחוד, במתווה שאושר על-ידי משרד הפנים, כאמור ומפורט לעיל.

בהחלטתה של כב' הרשמת ג'בארין נשוא רשות הערעור נכתב כדלקמן:

"החייבת הגישה בקשה למתן צו עיכוב הליכים בכדי לאפשר לה ניהול משא ומתן ופנייה לכל הזוכים בתיק האיחוד במטרה להסדיר את חובותיה נשוא תיק האיחוד, כל זאת לאור תוכנית הבראה מאושרת ע"י משרד הפנים.

הבקשה הועברה לתגובת הזוכים אשר חלק רב מהם הגישו תגובה בה הם מתנגדים לעיכוב כאמור ומתנגדים להסדר הפחתת החוב.

לא מצאתי בבקשה נימוק המצדיק עיכוב הליכים כאמור. ההליכים בתיק זה שופעלו לאחר שהחייבת לא עמדה בצו תשלומים ולא שילמה הפיגורים על אף אין ספור הזדמנויות שניתנו לה בהיותה רשות ציבורית.

הדרך שנותרה בידי הנושים לגביית חובם היא רק על דרך שפעול ההליכים במסגרת האיחוד".

ביום 03.01.2010 הוריתי למשיבים ליתן את תגובתם לבקשה, על מנת לשקול את מתן פסק הדין על יסוד החומר שבפניי, ללא צורך בקיום דיון, כאשר העדר הודעה תיחשב כהסכמה. תגובות כאמור הוגשו מטעם חלק מן המשיבים, אשר התנגדו לבקשה וסקרו בהרחבה את השתלשלות העניינים מאז פתיחתו של תיק האיחוד, לרבות הליכי בר"ע אחרים שנקטה המבקשת נגד החלטותיה השונות של ראש ההוצל"פ (להלן: "תגובת הזוכים").

בתגובות נטען, כי חרף חלוף השנים לא שילמה המבקשת את מלוא התשלומים שהוטלו עליה בתיק האיחוד, וכי אי-עמידה בתשלומים, כאמור, מסבה למשיבים נזק רב. לשיטתם, המבקשת נמנעה מלעמוד בצו התשלומים אשר נקבע לה בתיק האיחוד, וכן נמנעה מלנצל את ההזדמנויות הרבות אשר ניתנו לה לסילוק חובותיה ופיגוריה, לכל הזוכים. משכך פעלה המבקשת, לא היה מנוס ממתן ההחלטה המורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל.

לשיטת המשיבים, הבקשה הנדונה הינה נדבך נוסף בניסיונותיה של המבקשת התחמק מחובותיה. בהקשר זה, היפנו המשיבים לבקשות דומות שהוגשו בעבר ע"י המבקשת לביטול עיקולים, עיכוב הליכים ולהפחתת גובה התשלום החודשי, אשר כולן נדחו ע"י כבוד ראש ההוצל"פ משום שהמבקשת אינה עומדת בצו התשלומים ואף לא בחוב הפיגורים. ביון היתר, היפנו המשיבים אל החלטתה של כבוד השופטת אסתר הלמן בתיק בר"ע 150/08 וצירפו העתק הימנה לעיוני.