בית מדרש עמק הלכה בני ברק ואח' נ' צורף ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות לכל אחד מהתובעים להפקיד ערובה לתשלום הוצאות נתבעת 1 בסך של 100,000 ש"ח כל אחד ובהוצאות בקשה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.

המבקשת חוששת, כי תמצא את עצמה בפני שוקת שבורה כאשר ההליך נשוא הבקשה יסתיים בדחיית התביעה ובפסיקת הוצאות משפט לטובתה, ולטענתה, המשיבים לא ישלמו את ההוצאות, ככל שאלה יפסקו לטובתה.

המבקשת טוענת כי חששה גובר לאור ניסיונה הארוך והשלילי מול המשיבים או מי מהם בניהול ובגביית הוצאות משפט מהמשיבים.

לטענת המבקשת מדובר בהליך סרק שנועד לאפשר למשיבים להמשיך ולגזול נכס אליו פלשו וכחלק מה מההתנהלות המתוארת הוגשה התביעה כנגד המבקשת כיוון שהעזה לייצג את בעלי הזכויות החוקיים בנכס, כאשר היא לא ביצעה פעולת הריסה בנכס.

לשיטת המבקשת סיכויי התביעה נמוכים מיכוון שהנה מבוססת על צו מניעה זמני שניתן במסגרת תביעה אחרת וקיים סיכוי גבוה שיבוטל.

המבקשת מפנה לכך שבמסגרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לקחו על עצמם המשיבים את בניתו מחדש של המבנה שנהרס, ולכן הם מנועים מלדרוש את בנייתו או פיצוי בגין הריסתו מהנתבעים. המשיבים מתעלמים מכך שבמסגרת הליך אחר הוקרה זכותו המלאה של נתבע 2 בנכס.

המבקשת טוענת, כי למשיבה 1 שהנה עמותה, אין כל הכנסות או נכסים מהם ניתן יהיה להפרע אם יפסקו הוצאות כנגד המשיבה. נטען עוד כי על פי פרשנות משפטית של סעיף 353 א לחוק החברות ניתן להחיל על עמותה חיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות כתנאי לניהול ההליך.

לגבי משיבים 3-5 טוענת המבקשת כי מתקיימים שני טעמים לחיובם בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת. סיכויי התביעה הנמוכים והעדר כתובות מגורים של המשיבים בכתב בתביעה כנדרש בתקנות.

לגבי משיבה 8, היות ומדובר בחברה לכן קיימת חזקה לפיה עליה להפקיד ערובה כל עוד לא הוכיחה אחרת. המבקשת טוענת בנוסף כי מדובר בחברה ששקועה בחובות המוערכים במיליוני שקלים כפי שעולה מעיקולים המפורטים בנסח הטבו ( נספח ב ). עוד נטען כי המשיבה 8 לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה בעבר.

המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה ולהטיל על המבקשת הוצאות.

לטענתם הנם אנשים פרטיים, בעלי נכסים שאינם חייבים פרוטה לאיש וכי הם ערבים להוצאות שיוטלו עליהם.

לשיטתם מטרת הבקשה היא להלך איימים על המשיבים כחלק מהתנהגותה הפגומה כהגדרתם של המבקשת. חלטענת המשיבים, ניתן פסק דין בבימ"ש עליון ביום 7.3.12 בו נקבע, כי המשיבים אינם צד להליך הבוררות ופסק הדין אינו חל עליהם.

המשיבים טוענים כי מדובר בתביעה חזקה המבוססת על מעשי בריונות של הריסת בית כנסת שנעשה תוך הפרת צווי בית משפט והם מצרפים לתגובתם את כתובות מגוריהם.

משיבה 8 הנה בעלת שמינית מהנכס שהמבקשת העריכה אותו בשנת 2005 ב- 14,000,000 ש"ח.

לסיכום טוענים המשיבים כי כל אחד מהם ערב להוצאותיהם, קיים סיכוי נמוך שהתביעה תדחה, זכותם של המשיבים להפרע ממי שהרס את בית הכנסת שלא כדין.

המבקשת בתשובתה טוענת כי אין בתגובת המשיבים כל בסיס לדחיית הבקשה ואף , הפוך מכך. לשיטתה יש בתגובה הצדקה נוספת לקבלת הבקשה.

המבקשת מפנה לפסק הבוררות שקובע כי נתבע 2 הוא בעל הנכס נשוא הדיון.

המבקשת מפנה לפסק הדין בבר"ע שהוגשה ע"י המשיבים, מביאה ציטוטים מפסק הדין מהם ניתן ללמוד לטענתה, כי משיבה 8 הנה כסות לעמותת חסידי סטראשלא ומשכך, טוענת המבקשת, קביעות בית הדין הרבני בפסק הבוררות מהווים מעשה בית דין לגביה. משכך דין תביעתה של תובעת 8 להדחות.

על זכויותיה של תובעת 8 הוטלו עיקולים בסך מיליוני שקלים משכך לא יכולות זכויות אילו להוות בטוחה להבטחת הוצאות המבקשת.