בית-חולים נהריה נ' פיש (אורי)

פסק דין

1.לפני תביעה לתשלום סך של 619 ₪ בגין טיפול רפואי שניתן לנתבעת על ידי התובעת, משרד הבריאות, בית חולים נהריה.

2.אין מחלוקת כי התובעת הגיעה לבית החולים ביום 16.8.09, באמצעות אמבולנס מצוידת בהפניה מקופת החולים. אין מחלוקת כי הנתבעת לא הציגה התחייבות (טופס 17) של קופת חולים, אלא הפנייה בלבד.

3.מעיון בטיעוני הצדדים דומה בעיני כי ניתן למקד את המחלוקות בין הצדדים במספר מצומצם של שאלות. האם על הנתבעת היה לדעת כי לא די בהפניה ועליה לדאוג להתחייבות? האם בית החולים יצר בפני הנתבעת מצג כי די בכך? האם דרישות בית החולים להסדרת התחייבות הגיעה מאוחר?

4.הגב' שלמה סדי מזל מתי הגישה את התצהיר מטעם בית החולים והופיע לדיון. על פי תצהירה, על פי הנוהל הקיים, בעת השחרור מחדר המיון קיבלה הנתבעת טופס הנחיות להסדרת החוב. משלא הוסדרו דמי הטיפול נשלח אליה מכתב באמצעות דואר ריל לכתובתה כפי שנמסרה על ידה בקבלתה. אין בידה הוכחה ש משלוח המכתב אלא רק דוגמא של מכתב כזה הנשלח על פי הנוהל.

ביום 18.10.10, נשלחה תזכורת חוב נוספת בדואר רשום, הכוללת התראה בפני פתיחת תיק הוצל"פ.

הייתה פניה מרוכזת של בית החולים לכלל קופות החולים באשר לחובות פתוחים אך לא התקבלה התחייבות בגין הטיפול בנתבעת.

5.בעדותה בבית המשפט הסבירה הגב' שלמה סדי מזל מתי כי הפנייה אינה התחייבות. וכי גם אם אביה של הנתבעת העיד כי שלח את ההפניה לבית החולים והם העבירו אותה לקופת החולים, אין זה עדין מהווה תשלום. על הנתבעת היה לגשת בעצמה לקופת החולים להסדיר כי על בסיס אותה הפניה תינתן התחייבות לתשלום. היא מאשרת כי אל כל האנשים ידועים לעשות אבחנה בין התחייבות לבין הפניה ולכן הם נוהגים לבקש מאנשים שישלחו אליהם את המסמך בפקס ואחר כך יתקשרו על מנת לוודא כי אכן מדובר בטופס המתאים. אולם, גם אם הנתבעת אכן זכאית הייתה להתחייבות מקופת החולים, האחריות להשיגה ולהסדיר את החוב מול בית החולים היא של הנתבעת ולא של בית החולים. בית החולים עשה ככל אשר יכל על מנת לפתור בעצמו ופנה לקופת החולים, אך לא היה בכך די.

6.אביה של הנתבעת מכחיש כי התקבל על ידם מכתב שלא בדואר רשום. בהעדר הוכחה למשלוח אותו מכתב לא אוכל לקבוע כי אכן נשלח והגיע ליעדו. לדבריו לאחר קבלת המכתב השני, בדואר רשום, הוא שלח שוב את מכתב ההפניה בפקס. לאחר מכן התקשר לוודא כי הכל בסדר ואמרו לו כי ככל הנראה נפלה טעות.

7.עוד הבהיר אבי הנתבעת כי הוא התקשר לבית החולים והקליט את השיחה בשיחה אמרו לו כי כל אשר הוא נדרש להביא זה את ההפניה. הוא הציג בפני הגב' שלמה סדי מזל מתי הקלטה של שיחה שנערכה עם בית החולים בקשר להפניה. הצדדים יצאו על מנת לשמוע את ההקלטה. בשובם, אמרה הגב' שלמה סדי מזל מתי כי השיחה נערכה עם אנשי חדר המיון ולא עם אנשי גזברות וכי הסדרת הכספים היא עם אנשי הגזברות.

8.במקרה זה לעניות דעתי דין התביעה להידחות.

א.לאחר קבלת המכתב פנתה הנתבעת באמצעות אביה לבית החולים ונאמר להם כי די בהפניה, ההפניה שבה ונשלחה לבית החולים.

ב.העובדה הנטענת כי השיחה נוהלה עם הגורם שאינו מתאים בבית החולים נזקפת לדדי לחובת של בית החולים. עיון במכתבים אשר צרפה הגב' שלמה סדי מזל מתי לתצהירה מלמד כי אין הם כוללים כל מספר אליו ניתן להתקשר. מספר הטלפון היחיד המופיע הוא בכותרת המכתב בכיתוב הרשמי של בית החולים בכללותו. במצב זה בו אין הפניה למי יש להתקשר נושא בית החולים באחריות כי הגיעו לגורם הלא מתאים אשר נתן תשובה מטעה.

ג.המכתב הרשום, שהוא המסמך היחיד אשר יש הוכחה כי ניתן לנתבעת הדורש הסדרת תשלום, נשלח אל הנתבעת רק למעלה משנה לאחר הביקור בבית החולים. גם אם הייתה רוצה הנתבעת להשיג התחייבות לאחר קבלת המכתב לא הייתה יכולה לעשות כן שכן כבר תמה אותה שנת כספים.

9.לפיכך, הנני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה ורביית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"ד, 05 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: