בית חולים נהריה נ' אביאל

פסק דין

התובע, בית חולים נהריה (להלן- "בית החולים"), הגיש כנגד הנתבעת תביעה לביצוע על סכום קצוב לתשלום סך של 804.84 ש"ח בגין עלות הטיפולים שניתנו לנתבעת בחדר המיון של בית החולים ביום 10/6/08.

הנתבעת הגישה התנגדות ובה טענה, כי אין היא חבה בתשלום הסכום הנ"ל, שכן פנייתה לחדר המיון היתה בעקבות פגיעתה בתאונת דרכים, ולפי דרישת בית החולים היא המציאה שני אישורי משטרה אודות קרות התאונה. האישור הראשון מיום 15/1/09 שבדיעבד התברר כאישור פגום מאחר ששמה של הנתבעת לא נכלל בו. משהעמיד אותה בית החולים על הפגם הנ"ל, פנתה הנתבעת שוב למשטרת ישראל וקיבלה לידיה אישור מתוקן, אותו המציאה לתובע ביום 22/7/10.

לטענת הנתבעת, בית החולים סרב שלא כדין לקבל את אישור המשטרה המתוקן לצורך גביית החוב מחברת הביטוח, ואף החזיר לה את האישור והודיע לה כי בינתיים נפתח נגדה תיק הוצל"פ וכי עליה לשלם את החוב בצירוף ההוצאות הנלוות.

בהשיבו לטענה הנ"ל טען בית החולים, כי פנה מספר פעמים לנתבעת לצורך תשלום החוב של חדר המיון ואף שלח לה תזכורת בדואר רשום בגין כך.

בית החולים הוסיף, כי אין הוא מחויב לקבל התחייבות של קופת חולים או אישורי משטרה בחלוף 120 ימים מיום קבלת הטיפול. על אף זאת, ישנם מקרים בהם בית החולים מקבל אישורי משטרה גם אחרי תקופה זו אלא שבמקרה דנן, אישור המשטרה (התקין) התקבל אחרי הגשת התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושאר המסמכים שהוגשו לתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה.

על אף הרושם המצטייר מטיעון הנתבעת, כי פעלה להסדרת החוב ע"י המצאת אישורי משטרה, אין ספק כי אישור המשטרה התקין הומצא לבית החולים רק לאחר הגשת התביעה, כאשר התביעה הוגשה כשנתיים לאחר הטיפול בחדר המיון.

השאלה שנשאלת כעת היא, האם המצאת אישור המשטרה התקין פוטר את הנתבעת מתשלום החוב. בעוד הנתבעת טוענת, כי יש בכך כדי לפטור אותה מתשלום לנוכח העובדה כי בית החולים יכול לפנות לחברת הביטוח בדרישה לכיסוי הוצאות הטיפול, טוען בית החולים שאין כך הם פני הדברים וזאת לאור ההוראה שבחוזר המנהל הכללי מס' 33/06 שעניינה, כיבוד התחייבויות שהומצאו לבית החולים תוך פחות מ-120 ימים מיום קבלת הטיפול.

מבלי להביע עמדה לגבי תוקף ההוראה הנ"ל על נפגעי תאונות דרכים, ניתן להתרשם ממכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעת, כי בית החולים ויתר במקרה זה על החלת ההוראה הנ"ל. במכתבי ההתראה שנשלחו גם לאחר חלוף 120 ימים מיום קבלת הטיפול, ציין בית החולים בפני הנתבעת, כי באפשרותה להמציא לו בדואר או בפקס דו"ח משטרה שכולל מידע על תאונת דרכים. ומכאן, שאין נפקות להוראת החוזר על העניין שלפניי.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי איני רואה מניעה משפטית מדוע לא יוכל בית החולים לפנות לחברת הביטוח כדי לגבות את סכום החוב בגין הטיפול, כל עוד לא עברה תקופת ההתיישנות בגין כך.

על בסיס הדברים הנ"ל, ומאחר שבידי בית החולים אשור משטרה המתעד את פגיעת הנתבעת בתאונת דרכים, איני מחייבת את הנתבעת לשלם לבית החולים את קרן החוב.

יחד עם זאת, אילו פעלה הנתבעת במהרה להסדרת הנושא, יש להניח כי התביעה כלל לא הייתה מוגשת. לפיכך, יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לבית החולים הוצאות פתיחת ההליך – הוצאות שחברת הביטוח אינה חייבת לשאת בהן, ומן הסתם תסרב לשלמן.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לבית החולים סך של 350 ש"ח בגין האגרה ששולמה לפתיחת ההליך.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עם ביצוע התשלום ייסגר תיק ההוצל"פ.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: