המחלוקת:
סבתא מעוניינת לרכוש לשתי נכדותיה קורת גג ולשם כך מעבירה כ-1,400,000 ₪ לחתנה (אבי הנכדות) על מנת שימצא וירכוש עבורן הדירות. הנתבעים הם ההורים רוכשים בשנת 2007 בפחות ממחצית הסכום דירה אחת בעיר עפולה עבור נכדה/בת אחת והדירה נרשמת על שמה, ומאוחר יותר באותה שנה רוכשים דירה נוספת ב******* אשר נרשמת על שם האב ולא על שם הנכדה האחרת היא התובעת. בעוד הנכדה מעוניינת כעת ברישום הדירה על שמה וקבלת פירותיה, טוענים הוריה, כי לפי הוראת הסבתא, לא אמורה הדירה להירשם על שמה כל עוד היא נשואה לבן זוגה הנוכחי וכי מדובר בדירה בבעלותם ללא שיש לנכדה זכויות בה או לגביה. עם מי הדין?
א. התביעה וטענות הבת:
- התובעת (להלן: "ה.ל. " או "הבת") הגישה תביעה הצהרתית וכן למתן חשבונות וסעדים כספיים כנגד הוריה הם הנתבעים (להלן ביחד: "ההורים" ולחוד: "האב" ו"האם"). במסגרת התביעה עתרה התובעת להצהיר עליה כבעלה החוקיים של דירת מגורים בת שני חדרים בשטח 31 מ"ר ברחוב *** *** ב******* הידועה גם כגוש *** חלקה *** תת חלקה ** אשר תכונה להלן: "הדירה". בנוסף, עתרה הבת לחייב את הוריה בדמי שימוש ראויים ו/או העברת דמי השכירות שקיבלו ההורים זאת החל מאוגוסט 2015 ועד מועד מתן פסק הדין.
- הבת טענה בכתב התביעה, כי סבתה, הגב' ג.פ. (להלן: "הסבתא") שהיא אישה בעלת אמצעים, ביקשה להבטיח את רווחתן של נכדותיה, הבת ואחותה, בכך שתהיה להן קורת גג משל עצמן ועל כן ובמהלך שנת 2007, העבירה לאב סך של כ-1,400,000 ₪ בקירוב, אשר אמורים להיות לשמש לרכישת דירות כאמור. בהתאם לכך האב רכש דירה עבור אחותה של ה.ל. , הגב' מ., ודירה זו שנרכשה ב**** ביום 7.1.2007 נרשמה על שמה ועולה שהיא נרכשה בעבור סך של כ-603,500 ₪. הבת הוסיפה כי לאחר שבחנה מספר נכסים פוטנציאלים, איתרה את הדירה נשוא התביעה וביקשה שאביה ירכוש אותה עבורה באמצעות כספי המתנה (סעיף 12 לכתב התביעה). אכן, ביום 21.10.07 בוצעה עסקת מכר ביחס לתביעה, במסגרתה רכש האב את הדירה בעבור סך של 768,000 ₪. אלא ובניגוד לעסקת המכר שנערכה ביחס לדירת אחותה של ה.ל., מ., הדירה ב******* נרשמה על שם האב כבעלים בלעדי וזאת בניגוד להוראותיה של הסבתא.
- ה.ל. טענה כי היא וסבתא לא נקטו בהליכים משפטים כנגד האב, הן לאור העובדה כי מדובר במערכת יחסים משפחתיים והן נוכח האמון שנתנו בו בשים לב להסבירו כי באותה עת ה.ל. היתה אישה צעירה ובעתיד לאחר הקמת משפחה והתבססות, תועבר הבעלות על שמה.
- הבת טענה עוד, כי אף התגוררה מספר שנים בדירה, קודם שנישאה לבעלה הנוכחי. נשאה בעצמה בהוצאות אחזקתה של הדירה ולא שילמה דמי שכירות כמובן או דמי שימוש ולדבריה חבריה ובני משפחה ידעו תמיד כי דירה זו יועדה עבורה על ידי סבתה ואביה.
- ה.ל. החליטה לחזור בתשובה ברבות הימים, ונישאה לבעלה שהוא אברך וזאת בניגוד לעמדת הוריה והדבר אף הביא לכך, שלא הועברה הבעלות על שמה כפי שהובטח. עם זאת, היחסים תוקנו לטענת ה.ל. , ונרקמו מערכת יחסים משפחתיים טובים בין הצדדים.
- בעקבות נישואיה של ה.ל. היא הפסיקה להתגורר בדירה כרצונה, וזאת הושכרה על ידי אביה אך עבורה לטובת צדדי ג' כאשר דמי השכירות או לפחות חלקם הועברו מהאב לבת באופן שיטתי מתמשך באמצעות תשלום שכר דירתה ו/או באמצעות העברות בנקאיות.
- ה.ל. טוענת כי חרף העברת מלוא התמורה האמורה בגין השכרת הדירה הרי שאביה כפר בבעלותה תוך השמעת אמירות פוגעניות אך הציעה לה ולבעלה לרכוש דירה אחרת תחת הדירה ב*******. ה.ל. חשה עצמה פגועה מעמדתו של אביה וטוענת כי ניסתה לפעול באפיקי הידברות אך משהדבר לא צלח, הבינה כי הלכה למעשה שלח אביה יד בכספים שסבתה הפקידה בנאמנות בידיו ומעל בשליחות ולמעשה החליט שלא לפעול להעברת הדירה על שמה. היא מוסיפה כי לאורך כל השנים לא ידעו היא וסבתה, כי הנתבע מתכוון לפעול בניגוד להוראות השליחות ואיננו מתכוון לקיים חובותיו כנאמן, וזאת כאשר הוא מצדו הסתיר את מעשיו וכן מצד שני נהג "להרדים" אותם בכך שנהג לומר "יהיה בסדר" אלא שבשנת 2015 הפסיק האב להעביר את כספי השכרת הדירה לידי ה.ל. , בניגוד לעבר וזאת חרף פניותיה ובקשותיה ועל כן לא היה לה מנוס אלא להגיש את תביעתה.
- מצדה של ה.ל. עלו טענות קשות כנגד אביה; לדבריה הדירה או לפחות כספי רכישת הדירה בסך 800,000 ₪ ניתנו לה במתנה על ידי הסבתא, אשר חזרה ואמרה תמיד כי זאת דירה שלה, אך האב למעשה "גנב" את הדירה, רימה את ה.ל. ואת סבתה, בגד באמונן, וסרב לבצע את השליחות ואת החובות המוטלים עליו על פי כל דין.
- לאור כל אלה, הגישה ה.ל. את תביעתה תוך שביקשה לקבל את המגיע לה, קרי את מלוא הזכויות בדירה עם פרותיהן.
- מבחינה משפטית, ביססה ה.ל. את טענותיה על הוראות חוק השליחות, תשכ"ה – 1965, על הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט – 1979, על הוראות חוק המתנה, תשכ"ח – 1968, הוראות חוק השומרים תשכ"ז – 1967 ועל הוראת סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 וכן על סעיפים שונים מפקודת הנזיקין וכן חוק עשיית עושר ולא במשפט.
ב. ההגנה וטענות ההורים:
- ההורים ביקשו להתנער מכל וכל במסגרת כתב ההגנה מכל חבות כלפי ה.ל. וראו בעצם הגשת התביעה ולא כל שכן בטענותיה, משום הפניית עורף וכפיות טובה של הבת כלפיהם.
- ההורים טוענים, כי עוד כאשר היתה הבת בגיל 17, הוכתה קשות על ידי מי שמספר שנים מאוחר יותר נישא לה והפך להיות בעלה ולמעשה חוותה אלימות, התעללות, והם אלה שעמדו לצדה, הגנו עליה ושימשו לה כתף ומשענת לסבלה.
- ההורים מוסיפים כי הם החליטו לרכוש את הדירה בין היתר בכספים שלהם ושל הסבתא אשר העבירה לידיהם כאשר היא מורה להם שאותם כספים אמורים לסייע בידיהם לרכוש דירה עבור שתי הבנות בסדר גודל זהה, אלא שהסבתא הורתה במפורש כי למרות מתן הכספים לטובת הבת ה.ל., הרי שאם תירכש דירה, היא לא תועבר לטובתה, כל עוד בן הזוג שהוא כיום בעלה, מצוי בחייה. ומוסיף הוא כי כאשר אכן עברה הבת לגור ב*******, אפשרו לה לגור באותה דירה, אך זאת בתנאי מפורש שאותו בן זוג לא נכנס ולא יגור בה ואף לא יבקר בדירה. הם הוסיפו כי אכן הם התנגדו לנישואיה של בתם לבכיר לבה ולדבריהם כאשר היא עמדה על כך כי תינשא לו, הרי שאף הסבתא עמדה על כך שהדירה ב******* לא תהיה שייכת לה עוד ועליה לפנותה (ראו סעיף 5 לד לכתב ההגנה).
- ההורים טוענים כי סייעו כספית רבות לבתם בהיקפים נרחבים של מאות אלפי שקלים חדשים, רכשו עבורה רכב, סייעו לה בדמי שכירות, רכשו מתנות רבות לילדיה שהם נכדיהם, וכן עזרו חומרית באופנים שונים ורבים והיום מצאו עצמם נסחטים על ידי ה.ל. ובעלה, הדורשים שתי דירות במגדל מגורים בעפולה שאם לא כן, הם לא יפגשו בנכדיהם יותר.
- ההורים מוסיפים, כי מעולם לא פנתה אליהם בתם בדרישה לרשום את הדירה על שמה, ורק לאחר שהתגלע סכסוך בין אמה של ה.ל. לבין אחיה, החליטה ה.ל. להגיש את התביעה ללא כל עילה.
- ההורים טענו כי את הדירה רכשו ב******* מתוך מחשבה בתכנון של השקעה עבור עצמם וזאת כאשר הם משקיעים ברכישתה כספים שקיבלו מהסבתא, אך גם כספים שלהם בסכום של כמחצית שווי הדירה. כאשר לדבריהם, ובשל הכספים הרבים שהעבירו לבתם, לכלכלתה ומחייתה שלה ושל משפחתה, הרי שעד היום לא ראו רווח כלשהו מהשקעה זו (סעיף 5 סה לכתב ההגנה).
- ההורים מכחישים, כי העבירו דמי שכירות בגין הדירה לבת, וטוענים שמימנו אותה ואת בעלה עד שייטב מצבם הכלכלי כסיוע ועזרה של הורים לבתם וחתנם ולא כהודאה או יצירת מצג שמדובר בהעברת דמי השכירות של הדירה הואיל והיא שייכת לבת.
- מבחינה משפטית, כופרים ההורים בכל הטענות המשפטיות של הבת: הם טוענים שהדירה מעולם לא נרכשה כמתנה, כי לא היה כל הסכם שליחות בינם לבין הסבתא, ואם היה הסכם שכזה הרי הם עשו בדיוק כמצוותה של הסבתא שדרשה להבטיח שהמתנה לא תגיע לידי הבת כל עוד היא בקשר עם בעלה. כן נטען כי אין כל מסמך או הסכם נאמנות כדרישה בחוק הנאמנות. ההורים מפרטים בהקשר זה ומוסיפים, כי הסיכום עם הסבתא היה שהם מקבלים את הכספים ממנה בסך 1,400,000 ₪ בחלקים שווים עבור שתי בנותיהם, כאשר עבור הבת מ. הם רכשו דירה ואילו עבור הבת ה.ל. , היו אמורים לעשות כן ורק לאחר ובכפוף לכך שיתמלאו התנאים שדרשה הסבתא והן בין היתר שה.ל. לא תהיה עם בן זוגה הנוכחי (סעיף 68, 88 לכתב ההגנה). לפיכך וגם אם היה חוזה לטובת צד ג' שנערך בין הסבתא לבין ההורים, הרי שאותו חוזה כולל גם הוראה מפורשת, לא לרכוש עבור הבת נכס אלא אם כן תמלא הבת אחר הוראת הסבתא שלא להינשא לאותו בן זוג.
- לאור כל האמור לעיל, בכתבי הטענות של ההורים, הם עתרו לדחות את התביעה על כל מרכיביה, וסירבו להענקת הסעדים המבוקשים בה.
ג. דיון בנורמות המשפטיות החלות על הצדדים לצרכי ניתוב ההכרעה העובדתית בראיות:
- התביעה שבפניי היא אמנם תביעה להצהיר על הדירה ככזו שאמורה להירשם על שם ה.ל. , ברם המקור הנורמטיבי לתביעה והגורם המניע למתן הסעד מקורו בדיני החוזים. למעשה, ה.ל. מבקשת מבית המשפט שיאכוף על אביה לקיים את התחייבותו כלפי הסבתא לרשום על שמה דירה שלטענתה נרכשה מכספי הסבתא והובטחה לה – אותה דירה שהיא נשוא המחלוקת.
- אם כך, הרי שעל מנת להכריע בתובענה שבפניי יש לבחון באספקלריה משפטית את טיב ההתחייבויות /ואו היחסים המשפטיים שבין "השחקנים" השונים (סבתא/חתן/בת-נכדה) ולאחר קביעת מערכת הנורמות המשפטיות החלה על הסוגיה, לצלול לנבכי העדויות והראיות שהובאו לשם בחינה וקביעה של הממצאים בעניין זה.
- בחינת הטענות השונות, העדויות וכתבי הטענות מלמדת באופן ברור וחד משמעי, כי עסקינן במערכת יחסים חוזית שנכרתה בין הסבתא לבין חתנה (ובתה) שמטרתה הייתה להיטיב עם נכדותיה. הכל מסכימים, כי הסבתא הייתה מעוניינת להבטיח רכישת נכס מקרקעין לשתי נכדותיה שהן בנותיהם של הנתבעים. היא רצתה לעשות כן באמצעות העברת כספים שקיבלה בירושה לידיו של חתנה. בכספים אלו אמור היה הנתבע 1 לרכוש לכל אחת מבנותיו דירה. לבת מ. נרכשה דירה ואילו עבור הבת ה.ל. לא נרכשה דירה. עם זאת, הנתבעים רכשו דירה על שמם תוך שימוש בכספי הסבתא שיועדו לרכישת דירה לה.ל. וכעת האחרונה עותרת למעשה להצהיר על הדירה כשלה.
- איני סבור כי במקרה דנן די בחוק הנאמנות או בחוק השליחות כדי להיענות לתביעה בחיוב. שליחות אמנם יכולה לשמש גם להבטחת זכותו של אחר לפי סעיף 14(ב) לחוק השליחות, אך מסכים אני, כי מדובר בכלי שיש להרכיבו על בסיס עיוני אחר כדי לבסס את זכותו של הצד השלישי כנגד השלוח, בסיס עיוני שכזה יכול להיות בענייננו חוזה לטובת אדם שלישי (פרידמן וכהן חוזים, כרך ג (2003) בעמ' 110, להלן "פרידמן וכהן"). בעניין הנאמנות, הרי שההסכם המקורי בין הסבתא לבין חתנה לא היה כי הוא ירכוש דירה וירשום אותה על שמו כנאמן של ה.ל. או של מ.. ההסכם הוא כי יקבל הכספים לידיו וירכוש בהם דירות על שמות הבנות. נאמנות אינה מתיישבת עם טענות הבת כי מלכתחילה מדובר היה בדירה שצריכה הייתה להירשם על שמה. מכאן יש לפנות למשקפיים החוזיים; פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן : "חוק החוזים") מעניק את ההכרה הסטטוטורית למוסד החוזה לטובת אדם שלישי, בהכירו במפורש בזכותו האכיפה של אותו אדם שלישי (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, הוצאת דין (2005) בעמ' 580 – להלן "שלו"). החידוש של חוק החוזים בהקשר זה הוא ההכרה בזכותו של צד שלישי לחוזה "לדרוש את קיום החיוב" (שם בעמ' 581). שלו מוסיפה, כי הכרה זו מהווה ביטוי לתהליך החִברות שבו נתון היחס החוזי, ביטוי שמצוי גם בדרישות תם הלב מהשחקנים החוזיים כאמור בסעיפים 12, 39 לחוק החוזים. אותן הנחות מוסריות שבבסיס דרישת תום הלב ובעיקר ההגנה על אינטרס ההסתמכות והדגשה מקודשת של עיקרון קדושת ההבטחה, מוליכות להגנה על אינטרס האדם השלישי (ראו שם).
- מאחר וחופש החוזים לרבות לטובת צד שלישי פתוח להתנייה על ידי הצדדים (במקרנו אנו הסבתא והנתבעים) ושעה שיכולות להיות אינספור צורות להגבלת הזכות של צד ג' ו/או תוכנה ו/או אכיפתה, הרי שיש משמעות מכרעת לקביעת בית המשפט בשאלה "מה הייתה כוונת הצדדים", שכן כוונה זו חולשת על זכות האדם השלישי, החל ביצירתה, עבור לקביעת תוכנה וכלה בהטלת תנאים בה והיא המצפן לתיאור המסכת של יחסי הצדדים ושל אפשרות אכיפת החוזה על ידי צד שלישי.
- השאלה הראשונה שבית המשפט חייב להידרש אליה היא שאלת כוונת ההקניה של הזכות, כלומר האם במסגרת מערכת היחסים החוזית בין הסבתא לבין חתנה עת היא מוסרת לו כספים לשם רכישת דירות עבור בנותיו, האם התכוונה למסור בידי הנכדות גם כוח או זכות לאכוף את החוזה כלפי האב באם הוא יפר התחייבותו או שמא זכות זו של אכיפת החוזה שמורה אך לה (לסבתא) בלבד? סעיף 34 סיפא לחוק החוזים קובע בהקשר זה כך:
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו"
- מכאן שכדי שה.ל. תוכל לזכות בסעד אופרטיבי כמבוקש על ידה בתביעה אין די בכך שתוכיח שנערך חוזה מתנה בין הסבתא לבין אביה לטובתה, אלא עליה להוכיח כוונה פוזיטיבית להקנות לה זכות לדרוש את קיום החיוב מקום שזה הופר או לא בוצע (שלו בעמ' 583). איתור הכוונה של הצדדים לחוזה הוא תהליך מורכב. אין ספק כי מדובר בתהליך של היסק שיפוטי בעניין כוונת הצדדים (שלו בעמ' 583). הכוונה יכולה להיות מפורשת או משתמעת. היא תיקבע לפי פרשנות החוזה בהתאם להתחקות אחר כוונת הצדדים. בהיעדר אינדיקציות מובהקות לכוונת הצדדים בלשון החוזה ובנסיבות העניין, ניתן להיעזר בחזקות עובדתיות שונות, הנובעות מניסיון החיים ומן השכל הישר לרבות החזקות דלהלן (שלו 585, 586):
א. צדדים מתכוונים ליצור מערכת של יחסי זכות-חובה בינם לבין עצמם.
ב. מהו יחס הקרבה בין הצדדים. כך למשל יחסי קרבה משפחתיים בין הנושה לבין המוטב יכולים להעיד על כוונת הקנייה.
ד. דיון בראיות:
- קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים בשאלה כוונת הצדדים לחוזה ובעיקר בשאלת כוונתה של הסבתא ; טוענת התובעת, כי כוונת הסבתא הייתה ברורה וללא תנאי. לדבריה הסבתא העניקה 1,400,000 ₪ לאביה, על מנת שהוא ירכוש 2 דירות אחת עבור כל אחת מהבנות. לפיכך היא טוענת כי נכרת חוזה לטובתה בין הסבתא לבין אביה והיא רשאית לאכפו. הנתבעים סבורים אחרת. לגישתם, הסבתא העניקה להם במתנה סך של 1,327,600 ₪ כדי שירכשו דירה אחת עבור הבת מ., ברם ביחס לבת ה.ל., הורתה להם הסבתא להימנע מלרשום דירה על שמה כל עוד בן הזוג מעורב בחייה (סעיפים 7-8 לתצהירי הנתבע 1). מגרסת הנתבעים לא ברור אם מדובר בחוזה מתנה בינם לבין הסבתא עם תנאי בצדו או שמא מדובר בחוזה צד ג' (או שתי האפשרויות גם יחד).
- חשוב להדגיש כבר כעת לענין היעדר סבירות עמדתם של ההורים, כי מבחינה עובדתית אין חולק ה.ל. שהינה אשה צעירה ובשנת 2007 היא הייתה רק בגיל 21 שנים לא היתה בעת מתן המתנה בקשר הדוק או במערכת יחסים אינטימית עם בן זוגה. אמנם, עוד בשנת 2003 סבלה מאלימותו של בן זוגה כלפיה, אך בזמן מתן כספי המתנה מהסבתא להורים, היא לא הייתה בקשר הדוק עם אותו בן זוג והוא בכלל היה בארה"ב. כבר בכך נראה כי גרסתם העובדתית של הנתבעים לוקה ביותר והיא גרסה לצורך ההליך המשפטי ולא מתיישבת עם העובדות.
- מטעם ה.ל. הוגשו מספר תצהירים של עדים שונים שמטרתם היה לחזק את טענותיה העובדתיות כאשר יש לציין שה.ל. אף תיעדה באמצעות הקלטה שיחת טלפון עם הסבתא לצורך ביסוס התביעה. כן הובאה הקלטה נוספת של שיחת טלפון עם הנתבע 1 שעל יסודה טוענת הבת כי למעשה קיימת הודאת בעל דין בטענותיה ובכך שהיא הבעלים של לפחות 75% מהזכויות בדירה. הקלטות אלה, יש בהן כדי ללמד הרבה על כוונת הצדדים (סבתא ונתבע 1) בשאלת הקנית זכות אכיפת החוזה ובשאלת אומד דעת הצדדים בכלל.
- מטעם ההורים, הוגשו תצהיר עדות ראשית של האב ולו צורפו מאות מסמכים שונים הכוללים דפי חשבון, חוזים ביחס לדירה ומסמכים נוספים כאשר יש לציין ששניהם העידו. ההתרשמות השיפוטית מעדויות הצדדים תובא בהמשך, כאשר כבר יש לציין כי היא שלילית לאור סתירות שעלו בין האמור מעל דוכן העדים לבין תצהיריהם, בין תצהיריהם לבין עדות בתם מ. ובין גרסתם לבין תמלילי השיחות לרבות של הנתבע 1. זאת ועוד, הנתבעים לא ביקשו "לצמצם" חזית היריעה ולטעון כי 75% מהדירה צריכים להירשם על שם בם ה.ל. והיתרה על שמם. הם הרחיקו לכת בטענה כי ה.ל. לא זכאית לכל חלק מהדירה הגם שמעל דוכן העדים הודה הנתבע 1 כי 75% מכספי מתנת הסבתא שימשו לרכישת דירה זו ובתו השנייה מ. מספרת, כי כל פירות הדירה (השכירויות) הופנו תמיד לצרכיה של ה.ל. ואף הנתבע 1 הודה בכך בשיחה המוקלטת עם אם חתנו. מקום שזו הייתה הגישה של הנתבעים קשה להבין כיצד מבקשים הם מבית המשפט שידחה את התביעה כולה ויקבל גרסתם העובדתית.
- זה המקום לציין, כי הסבתא הינה אישה שבענייניה התנהלו הליכי אפוטרופסות בפניי במסגרת תיק אפ 37560-09-15. אומנם באותו הליך ניתן פסק דין ביום 8.2.16 אשר הורה על מחיקת ההליך ללא צו להוצאות וזאת לאחר מפגש של בית המשפט עם הסבתא בביתה וזאת בשים לב לעמדות ילדיה, ומתוך רצון שלא לפגוע באוטונומיה האישית שלה לנהל את ענייניה הכספיים והרכושיים לרבות באמצעות בנה ו/או מי מילדיה האחרים. יחד עם זאת, יש לציין כי בית המשפט פנה פעמיים אל הסבתא ביחס לסוגיות שעלו מהתביעה שבפניו, פעם אחת הדבר נעשה במסגרת המפגש בתיק האפוטרופסות ובתיק שבכותרת כאשר הפרוטוקול היה חסוי מעיני הצדדים לבקשתה של הסבתא (ראה פרוטוקול מיום 21.1.16) ופעם נוספת באמצעות האפוטרופא לדין שמינה בית המשפט עבור הסבתא (ראו הודעת האפוטרופא לדין מיום 14.11.16, מיום 8.1.16 ומיום 10.10.16).
- עמדת הסבתא - נותנת המתנה-חייבת להוות בסכסוך זה הבריח התיכון להכרעה בעניין כוונת הצדדים ואומד דעתם החוזי. שכן, אם יקבע בית המשפט שכוונת הסבתא הייתה להעניק הדירה לנכדתה באמצעות אביה, ומדובר בדירה ב*******, הרי שמשתמעת גם זכות האכיפה של ה.ל. לתבוע את קיום ההתחייבות מאביה ועל כן דין התביעה להתקבל בחיוב. ולהיפך, אם יקבע בית המשפט כי כוונת הסבתא הייתה להבטיח שדירה כאמור תירכש אך לא תירשם על שם הנכדה אלא אם כן בן הזוג לא יהיה בחייה, הרי שייתכן שדין התביעה להידחות (יודגש, כי אין סעד חליפי של קבלת שווי הדירה או קבלת כספי המתנה מהסבתא בצירוף הצמדה וריבית).
- בהקשר זה יצויין, באף אחד מהמקרים שבהם בית המשפט ו/או האפוטרופא לדין של הסבתא שוחחו עמה, לא היה אישוש לגרסתם העובדתית של הנתבעים. בביקור בית המשפט בבית הסבתא מיום 21/1/16, ביקור בו נכחו גם העו"ס דבורה גרינברג והאפוט' לדין עוה"ד שלומית ברנס, ביקש בית המשפט לברר עם הסבתא עמדתה הן בעניין הליך אפוטרופסות שננקט בעניינה (בתיק אחר) והן בעניין המחלוקת העובדתית נשוא תיק זה. הסבתא שחששה מתגובת בתה ס' דרשה שהדברים יהיו חסויים מעיני וכך הורה גם בית המשפט, מה גם שהיה חשש שהדבר ישפיע על תיאום עדויות בהליך. ברם כעת בשלב מתן פסק הדין וכאשר ממילא עמדת הסבתא כבר ברורה וכאשר אמרה דברים חמורים יותר כנגד הנתבע בשיחות הטלפוניות שהובאו לעיונו ולידיעתו (גם כעולה מהקלטות שצורפו), אין סיבה עוד לחסות הדברים. בטרם אביא את הדברים אציין, כי בית המשפט מצפה מהנתבעים שלא לבוא חשבון חלילה עם הסבתא בשל גילוי ליבה.
- למעשה הסבתא מאששת לחלוטין את טענות הנכדה ולפיהן כשהעניקה את כספי המתנה לנתבעים, בן הזוג של התובעת כלל לא היה בתמונה ולא היה בן זוגה ומכל מקום היא הבהירה כי מסרה את הכספים ללא כל תנאי. אם כך, ברור שעמדת הנתבעים כאילו הייתה הוראה ברורה של הסבתא באותה עת כי אין לרכוש דירה על שם ה.ל. כל עוד בן הזוג בחייה אין לה בסיס והיא לא אמת.
- כך היו דברי הסבתא בפניי עת ביקרתיה בביתה ביום 21/1/16:
"אני נתתי 1,400,000 ₪. זו ירושה שאני קיבלתי והעברתי לנ.ש.. אמרתי לו שאני רוצה שבכסף הזה יקנה לבנות דירות. כשזה קרה, אני חושבת שהוא ([צ"ל נ.ל (א.ז.)] עוד לא היה בסיפור, הבעל של ה.ל.. בינתיים הם נשואים, אז הדברים קצת השתנו, כי הוא לא מי יודע מה מושלם ופה יש בעיה באמת עכשיו. אני נתתי את זה לפני כמה שנים טובות, והכוונה שלי הייתה בזמנו שלכל אחת תהיה דירה. אני רציתי שלה.ל. תהיה דירה משלה. אני מבהירה לשאלת בית המשפט, כי בעת וברגע שנתתי את הכסף לנ.ש. לא היה כל תנאי. בדיעבד, אני אומרת שטוב שזה לא היה על שמה בגלל בעלה. זה אדם שהתעסק פעם עם סמים וזה מפחיד. יש להם ילדים. היום אני לא כל כך חוששת שהדירה תעבור אליה. זה היה אמור להיות שלה, וודאי שזה היה אמור להיות שלה. שתי הבנות היו צריכות לקבל, האחת קיבלה והכל בסדר, והשנייה לא. אז הדירות היו מאוד בזול. אולי לא כדאי שהצדדים יראו שאמרתי שהדירה מגיעה לה.ל., כי זה יכול להיות פתיחת חשבון איתי מול בתי ס.ש.." (ההדגשות שלי א.ז.)
- גם בעדכון האפוט' לדין מיום 8/11/16 נרשמו דברים דומים, כאשר עלה כי הסבתא לא הייתה מעורבת ברכישת הדירה ויודעה על כך שנרכשה הדירה ב******* עבור הנכדה ה.ל. מבתה ובעלה. גם באותו עדכון לא הובאה התניה לפיה הדירה לא תירשם על שם התובעת כל עוד היא נשואה.
- ואף בהודעת האפוט' לדין מיום 10/10/16 לא נרשם כי הייתה התניה כאמור של הסבתא ונרשם כי היא סמכה על הנתבעים שירכשו דירות עבור שתי הנכדות בכספים שמסרה להם. בסעיף 3 לאותה הודעה נרשם, כי הסבתא מעוניינת שתהיה קורת גג רשומה על שם הנכדה בדיוק כמו אחותה וכמה שיותר מהר.
- כאשר מעיינים בתמלילי ההקלטות שצורפו על ידי התובעת והעדה מטעמה (חמותה), נמצאים אנו למדים שוב באופן חד משמעי, כי הסבתא ביקשה שבכספים שנתנה לנתבעים תירכש דירה עבור הנכדה והיא אף חשה מרומה בשל העובדה שנודע לה כי הדירה לא רשומה עד היום על שם נכדתה. זאת ועוד, כאשר הסבתא מדברת "באופן חופשי" עם נכדתה, עולה כי היא אף מאשימה את הנתבע 1 שלא דאג עד הלום לרשום הדירה על שם הנכדה בניגוד לרצונה. כן היא נזכרת שהעבירה 600,000 ₪ לטובת רכישת דירה לבת מ. ואו אז הודיעה הנתבע 1 כי מצא דירה טובה עבור הבת ב******* עבורה נדרש לשלם 800,000 ₪ ועל כן הסבתא הוסיפה 200,000 ₪ מכספי ירושה שהיו ברשותה כדי שיוכל הנתבע לרכוש הדירה עבור הנכדה.
- אביא כעת חלק מהציטטות המובאות בתמליל השיחות בין הנכדה לבין הסבתא אשר צורף לכתב התביעה המבהירים את עמדת הסבתא היטב:
א. "שגוזלים דירה מבת, כשאני נותרת מתנה לנכדה דירה, ההורים לוקחים את זה? איפה נשמע דבר כזה? לו אני חשבתי לרגע שזה מה שהוא יעשה לא הייתי נותנת את זה הרי. הוא רימה גם אותי וגם אותך את שתינו" (קובץ הקלטה .002)
ב. "זו דירה שלך... הוא פשוט, ה.ל., זה לא יפה להגיד את זה אבל הוא גנב את זה, הדירה שלך, הוא פשוט גנב את זה. כמה שזה מכוער להגיד. הוא גנב אז..." (קובץ הקלטה 006).
ג. "וזה שלך מותק, תדעי לך, תדעי לך שזה שלך"...
"הוא בפירוש לקח את זה ממך" (קובץ הקלטה 008)
ד. "לגזול, מהבת דירה שסבתא נתנה לה? זה ירושה שלי, זה אבא שלי נתן לי ובמקום שאני אשאיר את זה לזיקנה, נתתי את זה לך למ. , באיזה זכות הוא ל..." (קובץ הקלטה 012).
ה. "זה חוצפה, אבל אצל מ. הלך הכל חלק, בסדר מ. הייתה במצב אחר, אבל הכל נוצר פה בגלל נ.ל., אבל אוקיי עברו חמש שנים, יש שלושה ילדים, הכל בסדר, די מספיק, די... היא אמרה לי הכל בגלל נ.ל., מה יהיה אם משהו לא טוב, אמרתי רגע אחד ומה יהיה אם אני אלך מחר בבוקר בכביש ואוטו ידרוס אותי, מה יהיה, אנחנו לא יודעים מה יהיה" (קובץ הקלטה 014).
ו. "הנחש יצא. זה השם הכי מתאים לו, נ.ש., כי הוא לא נחש קטן, הוא נחש גדול" (קובץ הקלטה 015).
ז. "אמרתי לך, זה היה את יודעת מה, זה היה שש מאות, בואי אני אגיד לך עוד עכשיו משהו שאני זוכרת מצוין, שש מאות למ. ואחר כך נתתי שש מאות בשבילך, נתתי אלף מאתיים ובינתיים התעכבה, את זוכרת שהתעכב הדירה, בדירה ב*****, הוא נסע לחו"ל, הוא לא ידע....ואז הוא חזר ואמר שהוא רוצה למכור אותה בשמונה מאות אז עוד אמרתי לעצמי אוי באמת, כל כך רוצים את הדירה בשביל ה.ל., אני אעשה עוד קווצץ' ובשלב..." (קובץ הקלטה 018).
ח. "מאתיים שקל, אה מאתיים אלף, זאת אומרת שנתתי בהתחלה מליון מאתיים ואחרי כמה ימים, אני לא זוכרת בדיוק הוספתי מאתיים וזה נהיה מליון ארבע מאות ואני זוכרת את זה יוצא מן הכלל טוב..." (קובץ הקלטה 019).
ט. "סבתא אומרת את האמת שהדירה ב****** עלתה שמונה מאות אלף שקל והדירה הזאת שלך. זה מה ש..." (קובץ הקלטה 0.26)
- דברי הסבתא מדברים בעד עצמם ובית המשפט מתקשה להבין לאורם את עזות המצח שהנתבעים חסו תחתה וניהלו הליך משפטי בו ניסו לטעון, כי בתם לא רשאית לקבל הדירה שנרכשה עבורה בכספי הסבתא.
- אם בכל אלה אין די הרי הנתבע 1 בשיחה טלפונית שאף היא תועדה עם חמתה של התובעת מאשר כי לתובעת זכויות בדירה נשוא המחלוקת. אביא כעת הדברים הרלבנטיים כעולה מהתמליל שצורף לכתב התביעה :
"א.: ...היא כנראה ידעה שיש לה איקס, היא כנראה ציפתה ל..;
נ.: ...אני לא רוצה,
א.: אני לא ...
נ.: אל תחזרו על זה כי זה שקר וכזב ואני לא מוכן לשמוע את השקרים האל, תאמיני לי אני מוכן ללכת למכונת אמת....
א.: לא, אני לא.... שקרים, לא היה לה נתח בעסקה הזאת ב*******? אתה...
נ.: בוודאי שיש, ועדיין... בוודאי שיש.
א.: אתה אמרת שמונים אחוז או עשרים אחוז,
נ.: שבעים וחמישה אחוז זה שלה, רבע שלנו, אז אבל הרבע שלנו, שלושת רבעי שלה, אני מהרבע הזה לא ראיתי אגורה אחת... מהדירה, לא ראיתי אגורה אחת, זה הרבה יותר מזה, אז שיהיו בשקט, שיגידו תודה על כל השנים שהם קיבלו." (ההדגשה שלי א.ז.).
- עוד בעניין אומד דעת הצדדים אציין כי הנתבע עצמו הסתבך והתפתל מול שאלות בית המשפט ולא ניתן היה לקבל הסבריו שעמדו בסתירה לאמור בתצהירו הוא. שכן בסעיף 91 לתצהירו של הנתבע הוא טוען שהסבתא ביקשה לרכוש שתי דירות עבור נכדותיה, כאשר דירה אחת תירשם על שם מ. והאחרת על שם ה.ל.. הוא לא אומר שם שהסבתא ביקשה להבטיח את זקנתם של בתה ובעלה (גרסה שככל הנראה נולדה לצורך ההליך). כאשר הסב בית המשפט תשומת לבו לסתירה זו לא הייתה תשובה עניינית מצדו:
"לשאלת בית המשפט
ש. דרישת הסבתא לא היה שתהיה לך דירה לפנסיה אלא שתהיה דירה עבורה, לא על שמה אבל עבורה. וקנית דירה ב******* ולא דירה אחרת
ת. קניתי דירה ב**** כדי שיהיו לי לימי הפנסיה.
ש. זה לא מה שרשום. תראה סעיף 91. תראה סעיף 39. מדברים על הדירה הזאת שהיא אומנם שלכם ונקנתה בכספי הסבתא
ת. הדירה נרכשה ב-75% מכספי הסבתא ו-25% שלנו וסבתא ידעה
ש. הדירה נרכשה לא להבטיח את הפנסיה שלכם אלא להבטיח את הנכדה
ת. לא הדירה ב*******
ש. למה שתיתן לכם כסף לקנות דירה
ת. היו לי את הכספים האלה לפני ג. יודעת שהשתמשתי בכספים האלה משיקולים פיננסים לא לשבור קרן השתלמות
ש. אבל יש תצהיר שלך. שזה דירה מהכסף של הסבתא לטובת הנכדה. זה רשום בכל מקום.
ש. בכל מקום אתה אומר את זה.
ת. אני קורא את סעיף 125 לתצהירי.
ש. אתה מתייחס לדירה כדירה שקנית בנאמנות עבור הבת והסבתא אומרת לך שלא תגור שם וזה יהיה על שמך אבל לא נועד לשמש אותך לפנסיה. אלא זה דירה בשבילה. מפנה אותך לסעיף 91.
ת. אני מבין שהסבתא העבירה סכום שחולק לשתיים הוספו כ-200,000 ₪ רכשנו דירה ב******* עבורנו ועל שמנו כהוראת הסבתא שזה אומר שהסבתא יודעת שאנו קונים על שמנו. במימון כספים שלנו ושל הסבתא
ש. זה עבור התובעת. אז אי אפשר לומר, היא נותנת לנכדת כספים ואתה קונה דירה בכסף של הבת השנייה אבל לא אמור לשמש אותה.
ת. קניתי דירה ב**** זה בשבילנו לפנסיה,
ש. איך זה מסתדר עם מה שכתוב? למה לא כתבת בסעיף 91 זאת הייתה דירה שג. אמרה בשביל הפנסיה
ת. זה ניסוח.
ש. זה לא ניסוח. הדירה השנייה שנרכשה אמורה להיות לתובעת אבל לא שלכם כולה ולא לפנסיה שלכם להבטיח אותה
ת. מישה שחושב שבשנת 2007 אחרי האלימות אני הייתי מפנה את הבת השנייה שלי וקונה לה דירה יותר יקרה משל השנייה?
ש. השקעת מהכסף שלך סכום נוסף זה מסתדר עם זה. ויש תצהיר שלך שאומר שזה כסף שסבתא נתנה לשתי דירות, לא יכול להיות שהכסף התאדה.
ת. לא התאדה מעולם. "
- גם בניסיון להסביר תוך הפניה למסמכים כיצד מימן הנתבע את 25% מרכישת דירת ****** הוא כשל
"את הדירה ב******* קניתי לי. 75% מכספי ג. והשאר מכספי הנזיל היו שם 1,100,000 ₪ הרבה יותר מהדירה, זה שלקחתי כספים שהעבירה לעו"ש זה כדי לא לשחרר קרנות השתלמות. ג. ידעה בדיוק לאיזו מטרה הדירה נקנתה והעידו חברותיה שאין להם עניין בזה. 75% מהכספים של ג. ".
....
"ש. תראה לי ששילמת מכסף
ת. עלות הדירה, כולל עורכי דין, מתווכים, מס דירה היה כ-800,000 ₪ קיבלתי 1,328,000 ₪ לחלק ל-2, בשלוש פעימות.
ש. תראה לי שאת ה-25% הוצאת מהכסף שלך? צרפת המון מסמכים. תראה לי ששילמת מכספך 25%.
ת. הכספים היו מהעו"ש שלי.
ש. תראה לי את התשלום על הדירה.
ת. איפה אמצא את זה עכשיו? בית המשפט מפנה אותי לסעיף 91.
ש. תראה איפה הוספת 200,000 ₪. ראוי לציון מתדפיסי הבנק שאתה אדם מסודר, יש שם חיוב שהלך למזגן
ת. יש פירוט שלנו לפי טבלאות. אני לא זוכר.
ש. נראה את הזמן הרלוונטי. הדירות נקנו בחודשים ספטמבר אוקטובר לשנת 2007 תראה בתדפיס תנועות מאיפה הכסף יצא.
ת. ...
ש. אני אעזור יש נספחים 5 עד 7, יש את כל העברות שקיבלת, רואים כסף נכנס לחשבון ואתה אומר שמתוך כסף זה שילמת 200,000 ₪ משלך
ת. כן. אבל כאשר עשיתי חוזה אז יש לך נקודות תשלום, זה נמשך עד 2008 לדעתי
ש. זה נמשך עד 1/1/08 הייתם אמורים להעביר את כל הכסף על שתי הדירות.
ת. יכול להיות. לא בטוח.
ש. אתה צירפת 300 עמודים שכולם אחרי ינואר 2008. זאת אומרת כל התדפיסים הרלוונטיים מהתקופה של מכירת הדירות, דווקא אותם לא הבאת. אם תסתכל על נספח גדול שלך, נש/12 רשום 5 מתוך 59 ואתה נתת 59 דפים אחר כך 1 מתוך 48, פה אתה צירפת את כל הדפים לא החסרת עמוד אד בנש/5, 6, ו-7 כאשר הבאת תדפיסים הכסף שהתקבל, רשום מספר דף 7 מתוך 26 למה לא צירפת את כל ה-26 דפים שנראה כל התנועות בחשבון שהיו בתקופה הזאת. היה צריך להעביר כסף ב-10 לחודש ואחרי 7 אין תדפיס ואז קפצת כמה חודשים אחרי זה הפקדה ואין תדפיסים."
....
"העד ממשיך:
ת. עשינו טבלה מפורטת.
ש. צריכים לראות את זה במסמכים רשמיים, לא מה שאתה כתבת. אתה אומר ששילמת 850,000 ₪ על הדירה עשיתי חישוב מה זה 25% וראיתי שזה 220,000 ₪ כדי להוכיח את הטענה הזאת צריך להראות ביטוי לכספים האלה. זה צריך להיות מהבנק שלך
ת. זה חשבוניות עבור מתווך, מס רכישה.
ש. תראה איך הוצאת את זה? שיק מהחשבון שלך יש ביטוי.
לשאלת בית המשפט
ש. אתה הבאת מחשבוניות וקבלות הם רוצים לראות מדפי הבנק.
ת. בכתב ההגנה יש הכל. מסמך כזה קיים.
המשך:
ש. כל המוסיף גורע לפעמים. כל המסמכים שאתה מביא, תראה לי שיצא 212,000 ש"ח
ת. אם נתתי כסף עבור מס דירה שנייה, פה לא יהיה כתוב מס דירה שנייה, זה שיק או שילמתי בדואר, צריך לחפש את זה.
לשאלת בית המשפט
ש. בסך הכל שלושה חודשים
ת. לא זוכר.
המשך:
ת מס רכישה הסכום הזה.
ש. כמה זה?
ת. מדברים על 2009 לא זוכר את הסכום.
ש. מדבר על זה שאתה צרפת העברות אבל במקומות אחרים שצירפת את כל התקופה ב-9/10 יש העברה, ..."
- בית המשפט אינו יכול ומוכן לקבל טענת הנתבעים כאילו הדירה נרכשה על ידם לצרכיהם שלהם, להבטחת עתידם או זקנתם. ראשית, הנתבעים עצמם מודים כי מדובר בדירה שנרכשה ברובה בכספי הסבתא, כספים שיועדו למתנה (ראו למשל הודאת הנתבע 1 בכך בסעיף 69 לתצהירו). שנית, תמלילי שיחות הסבתא מלמדות על כך, כי מדובר בכספים שהיא ייעדה לרכישת דירה לנכדתה ה.ל. . ההורים לא יכולים היו לעשות בכספים אלה כברצונם וכבשלהם ו/או לטובתם. נכרת בנסיבות העניין חוזה בין הסבתא לבין הנתבעים שתכליתו להביא לכך שבכספי הסבתא תירכשנה 2 דירות על שם 2 הבנות (בחלקים שווים של הכספים). זו הייתה כוונת הסבתא ומקום שהדבר לא בוצע במובן זה שנרכשה עבורה דירה אך נרכשה על שם אביה ולא על שמה ואביה מתכחש לזכותה ביחס לדירה זו, קמה לה.ל. הזכות לאכוף ביצוע ההתחייבות האמורה.
- מקום שקבענו כי מדובר במערכת יחסים חוזית לטובת צד ג', ברור כי יש לקבל במלואן טענות ה.ל. כי על הוריה חלה חובת שליחות ונאמנות וכי היה עליהם לפעול בכספים הללו אך ורק לטובת בנותיהם. הם לא היו מורשים לעשות שימוש בכספים אלה בערבוביה עם כספים אישיים אחרים שלהם. העובדה שעמדו לרשותם כספים נזילים משל עצמם (כפי שניסו לשכנע את בית המשפט במאות המסמכים הבנקאיים), אין בה כדי לשנות כהוא זה. הרי לא באותם כספים נזילים הם עשו שימוש לרכוש הדירה, אלא עשו שימוש בכספי הסבתא. הדירה המדוברת לא נרכשה ב-2005 או ב-2002 או במועד אחר. היא נרכשה סמוך מאוד לאחר מסירת הכספים מהסבתא. כספי הסבתא יועדו למתנה. המתנה הייתה צריכה להיות דירה עבור כל אחת מהנכדות. 2 דירות נרכשו בסמוך לקבלת הכספים. דירה אחת עבור הנכדה מ. שנרשמה על שמה ודירה אחרת עבור ה.ל. שההורים החליטו לרשום על שמם ללא דיווח לסבתא ובניגוד למטרת השליחות ולכוונת הצדדים לחוזה. כמו-כן לא ניתן לטעון פעם אחת שרכשו ההורים דירה עבור הבטחת זקנתם בכספי הסבתא ובמקום אחר לטעון ששמרו את כספיה לעתידה של בתם (סעיף 94 לתצהיר הנתבע).
- אין חולק מהודאת בעל דין של הנתבע, כי מתוך 1,400,000 ₪ שהעבירה הסבתא לידיו (או ביתר דיוק 1,327,600 ₪), נעשה שימוש עבור רכישת דירת בתו מ. בסך של 620,000 ₪. מכאן שלכאורה ביתרה בסך 708,000 ₪ נעשה שימוש לרכישת הדירה נשוא המחלוקת.
- בהקשר זה יש להוסיף ולדייק ; לפי חוזה מכר הדירה, התמורה הכספית עבורה עמדה על סך 183,000 דולר אמריקניים לפי שער דולר של 4.2. חישוב פשוט מלמד כי מדובר בתמורה שקלית בסך 768,000 ₪ ולא 800,000 ₪ כנטען על ידי הנתבע (נכון כי מדובר היה בתשלום בפעימות, אך במועדים המוסכמים שער הדולר היה גם נמוך מארבעה שקלים והחוזה קובע כי הסכום ישולם לפי שער דולר 4.2 או לפי השער היציג במועד התשלום המוסכם לפי הגבוה מביניהם וראו סעיף 5א' ו-ב' להסכם המכר – צורף לסיכומי הנתבעים). הדברים מלמדים כי גם אם השקיעו הנתבעים מכספיהם בדירה הרי מדובר היה בהשקעה זניחה ביותר יחסית לגובה ההשקעה והרכישה.
- זאת ועוד איני סבור שיש להבחין בין הכספים ששימשו לרכישת הדירה עת נדרשים אנו כיום לאכיפת החוזה בין הסבתא לבין הנתבעים במסגרת תביעת הבת. ראשית, היו אלה הנתבעים שבחרו בקו הגנה מסוים מאוד שמצריך הכרעה שיפוטית דיכוטומית של קבלת התביעה או דחייתה. הם לא עתרו בכתב ההגנה להצהיר עליהם כבעלים של 25% מהדירה. הם לא ביקשו בכתב ההגנה כי אם תיענה התביעה בחיוב, הרי יושב להם החלק היחסי בהשקעה ברכישתה ככל שהשקיעו (וברור שלא יכלו לעשות כן מקום שביקשו לשכנע כי הגרסה הנכונה היא שמדובר בדירה שלהם ולא בדירה של הבת). על כן, מבחינת בית המשפט אין זה משנה לצורך הסעד שיינתן בהליך זה מהו גובה ההשקעה האישית של הנתבעים ככל שהייתה (אם כלל הייתה ולא שוכנעתי כאמור כי הייתה השקעה המצדיקה דחיית מתן הסעד המבוקש).
- אם בכל אלה אין די הרי גם עדות הבת מ. שתמכה בהוריה מכרסמת במהימנות עדות ההורים באופן משמעותי. ראשית, היא למעשה מודה שמדובר בדירה שנרכשה עבור אחותה ה.ל., רק שלשיטתה היא לא אמורה לעבור להיות על שמה עוד בחיי הוריה. שנית ולפי דבריה מעל דוכן העדים, כספי השכירויות של הדירה ב******* הלכו אל אחותה, משמע יועדו עבור ה.ל. . כל זאת בשעה שהנתבע טוען אחרת (ועל כן גם הפסיק להעביר כספי השכירויות לתובעת לפני פרוץ ההליכים). כך היו דברי הבת מ.:
"סבתי התנגדה למערכת היחסים של ה.ל. עם בעלה, היא אמרה ביום החתונה שכדאי לה היפרד, היא לא רצתה שהדירה תגיע לבעלה כי היא חשבה שהדירה לא תלך למגורים אלא דברים אחרים, בזכות הכסף הזה הם חיו, כל שכר הדירה ב****** הלך אליהם, זה לא הלך לאבי. ידענו שבסוף הכספים זה לביטחון שלה ועתיד שלה אבל כל עוד היא איתו, סבתי הדגישה כי כל עוד ההורים שלי בחיים הדירה על שמם. "
...
"ש. מה אמורה לקבל מהסבתא
ת. חצי מהסכום. אני קיבלתי 680,000 ₪ וגם היא הייתה צריכה לקבל, מאז ערך הדירה עלתה והיא צריכה לקבל...
- די לי בכל אלה כדי להגיע למסקנה כי הנתבעים לא סיפרו את האמת לבית המשפט לעניין רכישת הדירה נשוא המחלוקת. יש לקבל במלואה גרסת התובעת בהקשר זה ואת גרסת הסבתא ; הסבתא העבירה לנתבעים לפחות 1,327,000 ₪ לפי גישת הנתבעים ו-1,400,000 ₪ לשיטתה שלה. עבור הבת מ. נרכשה דירה בעבור כ-600,000 ₪ (התובעת טוענת 603,500 ₪ והנתבעים טוענים ל-620,000 ₪) יתרת הכספים אמורה הייתה לשמש ההורים לרכוש דירה עבור הבת ה.ל.. ומדובר ביתרה שהיא זהה לשווי רכישת הדירה ב******** או נופלת בכך במעט. לא שוכנעתי כי הסבתא הציבה תנאי שהדירה לא תועבר לעולם לה.ל. נכדתה והיא למעשה סברה כי הדירה כבר רשומה על שמה והתאכזבה לגלות אחרת מהשיחה עם נכדתה. כספי השכירות כולם הועברו לתובעת לפי דברי אחותה מ. ולפי עדות התובעת עצמה ובניגוד לדברי הנתבעים. הדירה הייתה מיועדת עבורה והייתה גם צריכה להירשם על שמה. לא ניתן להחזיק בדירה כדירה בבעלות הנתבעים עד קץ כל הימים. אם הסבתא עצמה לא התנתה כך לא יכולים היו ההורים להמציא התניה שכזו.
- אוסיף על כל אלה, כי עדות התובעת הייתה מהימנה ביותר בעיני. לא קל לעמוד מול הוריך ולבוא בהאשמות חריפות כל כך. קשה עוד יותר כאשר הדבר נעשה מעל דוכן העדים בהליך שיפוטי ומוטחות בתובעת טענות קשות, אך הבת ה.ל. עמדה בכך ובכל דבריה שכנעה אותי כי אמת הם וגרסתה עדיפה לאין שיעור על גרסת אביה. אביא כעת חלק מדבריה, הגם שהדבר מעבר לצורך בנסיבות העניין, שכן את כוונת הצדדים למדתי מדברי הסבתא והנתבע 1 יותר מאשר מדבריה שלה, אך יש בכך משום החיזוק הראייתי הנדרש:
"ש. האם סבתך אמרה לך בשנת 2007 או סמוך לזה שהיא מעניקה לך דירה במתנה
ת. כן. לי ולאחיות שלי, גם אחות של הסבתא, שקיבלו ירושה מההורים שלהם, זה היה היעד שלהם שכל הנכדים יקבלו דירות. זה ידיעה אישית שלי, לא יודעת אם זה נכתב.
ש. אם אומר לך שסבתך העבירה לידי הוריך סכום כסף והורתה לקנות עבור מ. דירה ועבורך לא לקנות דירה על שמך, וגם אם קונים לא על שמך.
ת. לא נכון. אתמול שלחה את המכתב שהיא שלחה ויש הקלטה וכולם יודעים שהדירה שלי והם גנבו אותה, גרתי בה, התגוררתי בה והיא שלי ואין ספק
ש. משנת 2007 גנבו או 2.2.15
ת. תמיד גנבו לא ידעתי, אני חשבתי שאבי לא יעשה לי את זה, מסתבר שטעיתי"
.....
" ש. האם נכון שאחרי שנישאת הוריך מימנו את הוצאות הבית
ת. לא מימנו שום דבר מכספם שלהם, אני רוצה לראות חוזה שכירות הסכום המדויק שנכנס מהשכירות הועבר אלינו במלואו במדויק, הדירה הייתה 3,500 ₪ הדירה ששכרנו ב-2500 ₪ כל ההפרש נכנס לחשבון במדויק מאז שנישאנו עד לפני שנה בסוכות, שיציג את החוזים לאמת את זה.
ש. אל תפני להוריך. אלא לבית המשפט. אם אומר לך שגם את הטלפון, רכב, מוצרי חשמל, גם אוכל, היו מביאים לכם מדי שבוע זה מאותם כספי השכירות
ת. שיציג חוזים שיאמת שקיבלנו אחד לאחד הסכומים הוא אמר לבעלי שהעלה ב-300 ₪ בשכר דירה ומביא לנו את זה. איפה החוזים? למה מסתירים? זה לא אמת?
ש. זאת אומרת שמה שאמרת כרגע שדמי השכירות כיסו הוצאות שאמרת.
ת. ממש לא. הדירה שלי. אני רוצה לענות. הדירה שלי, הדירה שלי, כל התקבולים ממנה קיבלתי במשך שנים מרגע שנישאתי, שנת 2009 כל חודש וחודשו כל סכום שהעלו נתנו לי, הם קנו לאחותי חדר שינה, והם קנו לי תנור והביאו לי, מעולם לא דיברו לאורך כל הדרך רואים את הסתירות שלהם"
ה. בחזרה לדיון המשפטי ולמסקנה המתבקשת:
- בדומה למבחנים של חוק המתנה, ברור כי התנאי שמבקשים הנתבעים לשכנע את בית המשפט כי נקבע על ידי הסבתא במקור, אינו הגיוני, אינו ישים וזאת אף אם טענתם העובדתית הייתה נמצאת כנכונה. גם במתנה על תנאי או בחיוב, התנאי או החיוב צריכים להיות כאלה שלא ישללו את ערכה של "ההטבה", שאם כן יהפוך החוזה לטובת צד שלישי לחוזה לחובת צד שלישי (פרידמן וכהן בעמ' 138). לא הייתה כל הוכחה להסכמה של ה.ל. לחוזה שיחייב אותה שבן זוגה לא יהיה בקשר עמה כתנאי לכך שתירשם על שמה הדירה. מנגד, לא מצאנו שהנתבעים מוכנים להשיב היום הכספים או את הדירה לסבתא שנתנה את כספי המתנה בשל "אי קיום התנאי" על ידי בתם. זאת ועוד אפילו היה תנאי שכזה מוכח במקור, הרי הוא אינו קיים בהווה לפי דברי הסבתא כמובא לעיל בהרחבה וגם מטעם זה אמור החייב, קרי הנתבע 1 להיענות לדרישת בתו (המוטב) להעביר הדירה על שמה. אציין כי גם דברים אלה נאמרו מעבר לצורך וכהמחשה לחוסר סבירות גרסת הנתבעים.
- כאמור, בית המשפט הגיעה למסקנה כי כל האמור בגרסת ובתביעת התובעת אמת. הדירה נרכשה עבורה ברובה המכריע מכספי הסבתא. הדירה לא נרשמה על שמה בניגוד לעמדת הסבתא הן כיום והן בעת מתן המתנה ועריכת החוזה לטובתה (חוזה בעל פה). הנתבעים עשו שימוש בכספים כבשלהם, רכשו דירה על שם הנתבע ושילמו מכספים אלה את עיקר התמורה. אם הוסיפו כספים נוספים, איני סבור כי ניתן לראות בהם שותפים שמגיע להם לקבל השבה כלשהי.
- גרסת הנתבעים אינה יכולה להועיל להם ולשמש מגן מפני התביעה: אם ההורים אכן יקשו לסייע לבתם והוסיפו הון עצמי משלהם, הרי יש לראות בכך משום מתנה כפי שסייעו לבתם במהלך כל השנים – גרסה זו היא הגרסה שלמעשה מבקשים הנתבעים שבית המשפט יקבל לאור עשרות עמודי תצהירים וכתבי טענות המלמדים על תרומה וסיוע כספי וכלכלי בהיקפים של מאות אלפי שקלים חדשים. אין סיבה אגב שמצבה של ה.ל. יהיה שונה ממצבה של מ.. אם בעניין דירת האחות מ. שילמו ההורים כספים עבור מסי רכישה, שיפוץ, ריהוט ושכ"ט עורכי דין ולא דרשו ממנה הכספים מעולם, אין סיבה מדוע דינה של הבת ה.ל. יהיה שונה.
ואם מעוניינים ההורים בגרסה האחרת לפיה למעשה מעלו בכספי הסבתא – כספים שהם היו נאמנים עליהם, ובמקום לרכוש נכס עבור בתם רכשו נכס עבור עצמם תוך שעיקר הרכישה מכספי הנאמנות, הרי גם במקרה כזה, איני סבור שהמועל בכספי הנאמנות צריך ליהנות מפרי הנכס שהתקבל כאשר עיקר ההשקעה ברכישתו הייתה מכספי הנאמנות. אציין כי מרוב גרסאות של הנתבעים, קשה להבין באיזו גרסה מבקשים הם לאחוז בסופו של יום, אך לא זו ולא רעותה תביאם על הישועה.
- ראינו כי הנכון הוא ליטול את מערכת היחסים העובדתית ולצקת אותה לתבנית משולשת בה שלושה קודקודים: הסבתא, מעניקת המתנה, הנתבע שמקבל הכספים בכפוף לחיובו לרכוש דירות לבנותיו והבת ה.ל. שהיא הצד שלטובתה נכרת החוזה. באותה "תבנית" אליה נוצק החוזה, הרי שהחובה החוזית שהוטלה על הנתבעים הינה לא חובה חוזית "סתם" שעליהם לקיים "בבינוניות". מדובר בחובה חוזית בעלת חיוב מוסרי ומשפטי גבוה במיוחד. אמנם כן, יש לזכור כי לא הסבתא היא זו שהגישה תביעה כנגד הנתבעים אלא הנכדה (בתם). הבת אינה השולחת אך ציפייתה הסבירה, כי השליחות תבוצע לטובתה זכאית להגנה משפטית (ראו גם סעיף 15(ב) לחוק השליחות (ג' פרוקצ'יה, דיני שליחות בישראל (רמות, תשמ"ו) 369)). חובת הנאמנות החלה על השלוח (על הנתבעים) נובעת מן הדין. מקורה הוא, בראש ובראשונה בחוק השליחות, וכהשלמה חלים עליה, בהקשרים המתאימים, הוראות חוק הנאמנות, ועקרון הנאמנות הכללי (ראו בהרחבה בסוגייה זו דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג, פ"ד מט(5) 314, בעמ' 334 ואילך).
- כמו כן, לפי סעיף 39 לחוק הנאמנות, בכל עניין לפי אותו חוק רשאי לפנות בית המשפט לא רק הנאמן אלא גם הנהנה או אדם אחר שמעוניין בדבר. אף עניין זה מחזק זכותה של ה.ל. לאכוף את החוזה בין הסבתא לבין הנתבעים, אך כאמור הזכות היסודית מקורה בסעיף 34 לחוק החוזים. זכותה לאכוף את החוזה היא זכות חוזית (שלו בעמ' 590). כנגד הזכות של ה.ל. ושל הסבתא (מכוח סעיף 38 לחוק החוזים) ניצבת חובתו של הנתבע 1 לקיים את חובתו כלפיה. חובה זו שומה היה עליו לבצע בתם לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים.
- הכספים שמסרה הסבתא לנתבעים נמסרו עבור בנותיהם ועבור רכישת דירה בשבילן. ככאלה היו אמורים הכספים להישמר בנפרד ולא להתערבב עם כספי הנתבע (סעיף 3(ג) לחוק הנאמנות התשל"ט – 1979). סעיף 13 לאותו חוק אוסר על נאמן להפיק רווחים מנכסי הנאמנות עבור עצמו ולא לפעול בניגוד למטרת הנאמנות. הסנקציה בגין הפרת חובת הנאמנות קבועה בין השאר בסעיף 14 לאותו חוק הקובעת כי בית המשפט רשאי לבטל פעולה שנעשתה בהפרת הנאמנות. אין ספק שלגישת כל בעלי הדין, הנתבע 1 היה שלוח של הסבתא לצרכי רכישת דירה עבור ה.ל. . ההרשאה האמורה נערכה בעל פה ולא בכתב כפועל יוצא מיחסי האמון והקרבה בין קרובי משפחה. לשלוח חובת נאמנות כלפי השולח והוא לא רשאי לעשות פעילות שליחות עם עצמו או לסטות מהוראות השליחות. במקרים של הפרת חובת השליחות עומד לשולח לתרופות שניתנות למי שהפר חוזה.
- לאור כל האמור לעיל, בא בית המשפט לכדי קביעה כי הנתבעים הפרו חובתם כלפי הסבתא וכלפי בתם וזו האחרונה רשאית הייתה לעתור לאכיפת החוזה שנעשה לטובתה בשנת 2007. בשל אופן ניהול ההליך והצורך בהכרעה שיפוטית כאשר ההורים מתעקשים להימנע מביצוע חובתם החוזית כלפי בתם וכלפי הסבתא, אני רואה לנכון לחייבם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין של התובעת בסך 15,000 ₪.
- לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה פסק דין כדלהלן:
59.1. ניתן בזה פסק דין המצהיר כי התובעת זכאית להירשם כבעלים בלעדיים של דירת המגורים ברחוב ******* *** ב******* הידועה כגוש: *** חלקה **, תת חלקה **.
59.2. על רשם המקרקעין ב******* לבצע שינוי הרישום על יסוד פסק דין זה.
59.3. הנתבעים מחוייבים להעביר לתובעת כל דמי השכירות שהתקבלו בידיהם מאז חודש אוגוסט 2015 בדין השכרת הדירה לצדדי ג' בצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן.
59.4. הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
המזכירות תמציא עותק פסק הדין גם לסבתא הגב' ג.פ. באמצעות האפוט' לדין.
ניתן היום, כ"ז באייר התשע"ז, 24 במאי 2017, בהעדר הצדדים.
אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה