בית המשפט נעתר לתביעה של בת כנגד הוריה להצהיר עליה כבעלים של דירה שנרכשה בכספי מתנה שהעניקה סבתה באמצעות הוריה ואשר נרשמה על שם אביה

המחלוקת:

סבתא מעוניינת לרכוש לשתי נכדותיה קורת גג ולשם כך מעבירה כ-1,400,000 ₪ לחתנה (אבי הנכדות) על מנת שימצא וירכוש עבורן הדירות. הנתבעים הם ההורים רוכשים בשנת 2007 בפחות ממחצית הסכום דירה אחת בעיר עפולה עבור נכדה/בת אחת והדירה נרשמת על שמה, ומאוחר יותר באותה שנה רוכשים דירה נוספת ב******* אשר נרשמת על שם האב ולא על שם הנכדה האחרת היא התובעת. בעוד הנכדה מעוניינת כעת ברישום הדירה על שמה וקבלת פירותיה, טוענים הוריה, כי לפי הוראת הסבתא, לא אמורה הדירה להירשם על שמה כל עוד היא נשואה לבן זוגה הנוכחי וכי מדובר בדירה בבעלותם ללא שיש לנכדה זכויות בה או לגביה. עם מי הדין?

א.         התביעה וטענות הבת:

1. התובעת (להלן: "ה.ל. " או "הבת") הגישה תביעה הצהרתית וכן למתן חשבונות וסעדים כספיים כנגד הוריה הם הנתבעים (להלן ביחד: "ההורים" ולחוד: "האב" ו"האם"). במסגרת התביעה עתרה התובעת להצהיר עליה כבעלה החוקיים של דירת מגורים בת שני חדרים בשטח 31 מ"ר ברחוב *** *** ב******* הידועה גם כגוש *** חלקה *** תת חלקה ** אשר תכונה להלן: "הדירה". בנוסף, עתרה הבת לחייב את הוריה בדמי שימוש ראויים ו/או העברת דמי השכירות שקיבלו ההורים זאת החל מאוגוסט 2015 ועד מועד מתן פסק הדין.

2. הבת טענה בכתב התביעה, כי סבתה, הגב' ג.פ. (להלן: "הסבתא") שהיא אישה בעלת אמצעים, ביקשה להבטיח את רווחתן של נכדותיה, הבת ואחותה, בכך שתהיה להן קורת גג משל עצמן ועל כן ובמהלך שנת 2007, העבירה לאב סך של כ-1,400,000 ₪ בקירוב, אשר אמורים להיות לשמש לרכישת דירות כאמור. בהתאם לכך האב רכש דירה עבור אחותה של ה.ל. , הגב' מ., ודירה זו שנרכשה ב**** ביום 7.1.2007 נרשמה על שמה ועולה שהיא נרכשה בעבור סך של כ-603,500 ₪. הבת הוסיפה כי לאחר שבחנה מספר נכסים פוטנציאלים, איתרה את הדירה נשוא התביעה וביקשה שאביה ירכוש אותה עבורה באמצעות כספי המתנה (סעיף 12 לכתב התביעה). אכן, ביום 21.10.07 בוצעה עסקת מכר ביחס לתביעה, במסגרתה רכש האב את הדירה בעבור סך של 768,000 ₪. אלא ובניגוד לעסקת המכר שנערכה ביחס לדירת אחותה של ה.ל., מ., הדירה ב******* נרשמה על שם האב כבעלים בלעדי וזאת בניגוד להוראותיה של הסבתא.

3. ה.ל. טענה כי היא וסבתא לא נקטו בהליכים משפטים כנגד האב, הן לאור העובדה כי מדובר במערכת יחסים משפחתיים והן נוכח האמון שנתנו בו בשים לב להסבירו כי באותה עת ה.ל. היתה אישה צעירה ובעתיד לאחר הקמת משפחה והתבססות, תועבר הבעלות על שמה.

4. הבת טענה עוד, כי אף התגוררה מספר שנים בדירה, קודם שנישאה לבעלה הנוכחי. נשאה בעצמה בהוצאות אחזקתה של הדירה ולא שילמה דמי שכירות כמובן או דמי שימוש ולדבריה חבריה ובני משפחה ידעו תמיד כי דירה זו יועדה עבורה על ידי סבתה ואביה.

5. ה.ל. החליטה לחזור בתשובה ברבות הימים, ונישאה לבעלה שהוא אברך וזאת בניגוד לעמדת הוריה והדבר אף הביא לכך, שלא הועברה הבעלות על שמה כפי שהובטח. עם זאת, היחסים תוקנו לטענת ה.ל. , ונרקמו מערכת יחסים משפחתיים טובים בין הצדדים.

6. בעקבות נישואיה של ה.ל. היא הפסיקה להתגורר בדירה כרצונה, וזאת הושכרה על ידי אביה אך עבורה לטובת צדדי ג' כאשר דמי השכירות או לפחות חלקם הועברו מהאב לבת באופן שיטתי מתמשך באמצעות תשלום שכר דירתה ו/או באמצעות העברות בנקאיות.

7. ה.ל. טוענת כי חרף העברת מלוא התמורה האמורה בגין השכרת הדירה הרי שאביה כפר בבעלותה תוך השמעת אמירות פוגעניות אך הציעה לה ולבעלה לרכוש דירה אחרת תחת הדירה ב*******. ה.ל. חשה עצמה פגועה מעמדתו של אביה וטוענת כי ניסתה לפעול באפיקי הידברות אך משהדבר לא צלח, הבינה כי הלכה למעשה שלח אביה יד בכספים שסבתה הפקידה בנאמנות בידיו ומעל בשליחות ולמעשה החליט שלא לפעול להעברת הדירה על שמה. היא מוסיפה כי לאורך כל השנים לא ידעו היא וסבתה, כי הנתבע מתכוון לפעול בניגוד להוראות השליחות ואיננו מתכוון לקיים חובותיו כנאמן, וזאת כאשר הוא מצדו הסתיר את מעשיו וכן מצד שני נהג "להרדים" אותם בכך שנהג לומר "יהיה בסדר" אלא שבשנת 2015 הפסיק האב להעביר את כספי השכרת הדירה לידי ה.ל. , בניגוד לעבר וזאת חרף פניותיה ובקשותיה ועל כן לא היה לה מנוס אלא להגיש את תביעתה.