בית המשפט לא יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי על מנת לאפשר למבקש להתחיל בהליכי רישוי

בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ו/או עיכובו.
הבקשה הוגשה ע"י מר נאשף עומר (להלן: "המבקש") לגבי צו הריסה מנהלי שהוצא ע"י יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה אל טייבה (להלן: "המשיבה") ביום 1.1.08 (להלן: "צו ההריסה המנהלי").
המבקש אישר בעדותו בבית המשפט כי ביצע את עבודות הבניה המפורטות בצו ההריסה המנהלי, דהיינו את בניית הגדר מבטון שנבנתה ללא היתר בניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי אלא שלטענתו  ביצע את בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין עיריית טייבה בתאריך 4.8.05, הסכם חליפין במסגרתו הועברו לו שני מגרשים ואילו הוא בתמורה העביר לעירייה מקרקעין השייכים לו - הכל כמפורט בהסכם חליפין זה שהעתקו הצילומי צורף לבקשתו.
עוד טען המבקש כי בניית הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי הסתיימה למעלה מ- 3 חודשים לפני הוצאת צו ההריסה המנהלי, נועדה למנוע זריקת פסולת לתוך שטח המקרקעין השייך לו עפ"י הסכם החליפין, ומשכך ביצוע צו ההריסה המנהלי לא דרוש היה למניעת עובדה מוגמרת.

המשיבה עתרה לדחיית הבקשה בציינה שצו ההריסה המנהלי הוצא וניתן כדין לגבי הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי ללא היתר כדין וכי אין כל פגם בחוקיותו של הצו שהוצא לשם מניעת עובדה קיימת.
הוסיפה המשיבה כי פעלה ופועלת היא על פי דרישות החוק לאכיפת חוקי התכנון והבניה כנגד עברייני בניה וכך גם לגבי המבקש אשר ביצע עבודות בניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי ללא היתר בניה ובניגוד לחוקי התכנון והבניה, ובפעולתה לאכיפת החוק מולאו בדייקנות כל דרישות חוק התכנון והבניה שעה שהוצע צו ההריסה המנהלי נשוא הדיון.
בענינינו, כך טענה המשיבה לא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק ומשכך הדבר אין מקום לביטול צו ההריסה המנהלי, שכן צו הריסה מנהלי זה הוצא כדין, הינו תקף ומחייב ולפיכך אין מקום לביטולו ו/או עיכובו.

עיינתי בבקשה שהוגשה במסגרת ב"ש 5044/08 בתגובת המשיבה שניתנה בכתב, בתצהירים שהוגשו ע"י הצדדים, שמעתי עדותו של המבקש, עדותו של מר ג'ומעה יוסף - מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה אל טייבה, במוצגים שהוגשו ובתיק ב"ש 5044/08 על כל המצוי בו.

אין חולק, ולמעשה מאשר זאת המבקש בבקשתו, שהבניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה ללא היתר כדין.

סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה , תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע את המסגרת לבחינת תוקפו של צו הריסה מנהלי ולשונו כדלקמן:
"(ח) לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עבודה מוגמרת".

ביהמ"ש יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המנהלי בהתקיים אחת מ2 העילות:
1. הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין.
2. הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.