דנ"פ
בית המשפט העליון
|
941-16 , 972-16
11/02/2016
|
בפני הנשיאה:
מ' נאור
|
| - נגד - |
המבקש:
1. בדנ"פ 941/16:רבין מאיר
2. בדנ"פ 972/16: דני דנקנר
בדנ"פ 941/16: עו"ד שמואל קליין; עו"ד דריה גולדין בדנ"פ 972/16: עו"ד טל שפירא; עו"ד אריאל כפרי
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד תמר בורנשטיין
|
| החלטה |
- לפניי שתי בקשות לדיון נוסף העוסקות בהרשעתם של דני דנקנר (להלן: דנקנר) ומאיר רבין (להלן: רבין) בעבירות תיווך בשוחד, בגין מעורבותם במסכת אירועים המכונה "פרשת תעשיות מלח". בד בבד עם הבקשות לדיון נוסף הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל שהושתו על דנקנר ורבין.
- בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף, דחה בית-משפט זה ברוב דעות את ערעוריהם של דנקנר ורבין על הרשעתם בעבירות תיווך בשוחד. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים. כידוע, הליך הדיון הנוסף שמור למקרים נדירים שבהם נפסקה הלכה חדשה וקשה, או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בית המשפט העליון (ראו, למשל: דנ"פ 6455/15 נפאע נ' מדינת ישראל, פסקה 11 להחלטתי (21.10.2015); דנ"פ 4409/12 עובד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 להחלטתי (10.6.2012)). יתר על כן, כאשר מדובר בעניין שנדון והוכרע על-ידי מותב מורחב, כבענייננו, לא תקום עילה לדיון נוסף אלא במקרה חריג שבחריגים (בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598, 607 (1996); ראו והשוו גם: דנ"מ 116/15 אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ נ' עיריית תל אביב, פסקה 4 להחלטתי (9.2.2015), והאסמכתאות שם). בפסיקה אף נשמעה הדעה, כי לבית המשפט אין סמכות להורות על דיון נוסף בעניין שפסק בו בית המשפט בהרכב גדול משלושה (בש"א 834/14 פלונית נ' פלוני, פסקאות 10-4 להחלטתו של הנשיא א' גרוניס (22.4.2014)).
- אומר כבר בפתח הדברים, מבלי להידרש לשאלת הסמכות, כי ענייננו אינו בא בגדרם של אותם מקרים "חריגים שבחריגים", המקימים עילה לדיון נוסף בפסק-דין שניתן בהרכב מורחב. יחד עם זאת, אתייחס לטענות המבקשים לגופן, ואראה כי אין מקום לקבל את הבקשות לדיון נוסף.
רקע
- דנקנר ורבין פעלו יחדיו בפרשת תעשיות מלח. במסגרת פרשה זו, הואשמו השניים בכך שפעלו לקידום עסקת ענק בקרקעות המצויות באזור אילת ובאזור עתלית באמצעות תשלומי שוחד. כמו כן, יוחסה לרבין מעורבות פלילית בשתי פרשות נוספות: פרשת הולילנד – שבגדרה נטען כי שולמו סכומי שוחד שונים לנבחרי ופקידי ציבור בעיריית ירושלים לטובת קידום מיזם רחב היקף של בניית שכונת מגורים במתחם הולילנד שבעיר; ופרשת הזרע – שעסקה בטענות לתשלומי שוחד לנבחרי ופקידי ציבור כדי לקדם, בין היתר, שינוי ייעודן של קרקעות חקלאיות במטרה להביא רווחים מרביים לגורמים מעוניינים. עם זאת, הבקשות לדיון נוסף מתמקדות רק בהרשעתם של השניים בעבירות תיווך בשוחד במסגרת פרשת תעשיות מלח. לפיכך יתמקד הדיון בסוגיה זו.
- עבירת תיווך בשוחד מעוגנת בסעיף 295 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הקובע:
|
תיווך בשוחד ותמורה אסורה לבעל השפעה ניכרת
|
|
- (א) המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד - דינו כאילו היה לוקח שוחד; ואין נפקא מינה אם ניתנה בעד תיווכו תמורה, לו או לאחר, ואם לאו, ואם התכוון לתת שוחד ואם לאו.
(ב) המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) או עובד ציבור זר כאמור בסעיף 291א(ג) למשוא פנים או להפליה - דינו כאילו היה לוקח שוחד.
[...]
(ג) הנותן כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת למקבל כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) – דינו כדין נותן שוחד ולמקבל כאמור בסעיף קטן (ב1), דינו – מחצית העונש הקבוע באותו סעיף קטן.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת