בית המשפט המחוזי זכה את הבן שהואשם ברצח אביו למען ירושה

החלטנו לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, קרי: רצח, לפי סעיף 300(א)

(1)+(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וזאת מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

ג'. קרא, שופט, אב"ד

________________

יוסף בן משה זוהר (להלן: הנאשם), מואשם כי ביום 12.4.2002 רצח את אביו משה זוהר ז"ל (להלן: משה), שהיה חולה במחלת ניוון שרירים קשה וסופנית, בגינה נזקק לטיפול צמוד והנשמה באמצעות מכונת הנשמה, וזאת בשיתוף פעולה עם ולנטין טוקילה (להלן: טוקילה), מי שהיה מטפלו הסיעודי של משה בשנת חייו האחרונה.

המאשימה מייחסת את ביצוע הרצח לנאשם ולטוקילה בכתבי אישום נפרדים; עניינו של טוקילה מתנהל ב-ת.פ.ח. (ת"א) 1050/03 בפני הרכב כב' השופט טימן.

המאשימה מייחסת את ביצוע הרצח לנאשם ולטוקילה כשלכל אחד מהם, מניע שונה ונפרד, כאשר המניע שהניע את הנאשם היה רצונו לרשת את משה על פי צוואה עליה החתים אותו, כ-10 ימים בלבד טרם מותו, ואילו המניע של טוקילה היה רצונו לקבל את הסך של  30,000 - 50,000 דולר שהובטח לו על ידי הנאשם, בתמורה לעזרתו במזימתו להרוג את משה.

להלן יובאו הרקע והעובדות וכפי שאלו פורטו בכתב האישום.

בציטוט מתוך כתב האישום, בכל מקום בו מופיע 'זוהר', הכוונה היא ל'משה' ובכל מקום בו מופיע 'ולנטין', הכוונה היא ל'טוקילה'.

בזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה התגורר משה עם שרה זוהר (להלן: שרה), אישתו מנישואיו השניים, בדירתם ברמת השרון.

הנאשם, שהינו בנו של משה מנישואיו הראשונים, התגורר בביתו שבראש העין.

"5.       בתאריך 26.3.00 ערך זוהר צוואה חתומה כדת וכדין, לפיה הוא מוריש את רוב רכושו לאשתו שרה, ואת חלקו הנותר לנאשם ולנכדיו, ילדיה של בתו מיכל.

6.         בין התאריכים 28.2.02 ו-6.3.02 נסעה שרה לקונגרס מטעם משרד החינוך שנערך בפראג. במהלך תקופה זו ניצל הנאשם את העובדה כי שרה נעדרת מהדירה ובתאריך 4.3.02 החתים את אביו זוהר על מסמך הממנה אותו לשמש כאפוטרופוס לגופו ולרכושו.

7.         בתאריך 1.3.02 או בסמוך לכך, ניסה הנאשם, להעביר סכום של כ- 400,000 ש"ח מחשבונו של זוהר בבנק מזרחי סניף רמת השרון לסניף הבורסה בו יוכל הנאשם לפעול. ניסיון זה לא צלח בשל חשדה של פקידת הבנק באי כשרותו של זוהר לחתום.

8.         בתאריך 5.3.02 הוגשה תביעת גירושין של זוהר משרה הכורכת את כל נושא רכושו של זוהר בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. על פי תביעה זו אין לשרה כל זכות ברכושו של זוהר.

9.         בתקופה הנ"ל, בה נעדרה שרה, השתלט הנאשם על הדירה, החליף את מנעולי הדירה, שכר שירותיהם של שני מאבטחים אשר לא איפשרו לשרה להיכנס לדירה ודרש מולנטין כי לא יאפשר לשרה להיכנס לדירה.

10.        בתאריך 1.4.02 חתם משה באמצעות בוהן ידו על צוואה חדשה המורישה לנאשם, את רוב הרכוש ויתרו לבתו מיכל ולילדיה.

11.        בתאריך 7.4.02 מונה עו"ד יורם שגב כאפוטרופוס זמני לרכושו של זוהר בהחלטת בית משפט לענייני משפחה. בתאריך 10.4.02 נפגש הנאשם עם עו"ד שגב במטרה לשכנעו כי הוא היורש של אביו על פי הצוואה מיום 1.4.02.

12.        בתאריך 8.4.02, או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לדירה. הנאשם פנה לולנטין וברר עמו כמה זמן יוכל זוהר לחיות בלא שיהיה מחובר למכונת ההנשמה ונענה כי "מקסימום חמש דקות". הנאשם הבטיח לולנטין כי "אם הכל יהיה בסדר עד הסוף, אני גם אתן לך מתנה". הנאשם הבטיח לולנטין כי ישלם לו בין 30-50 אלף דולר אם יעזור לו במזימתו להרוג את זוהר.