בית המכס - חיפה נ' נגאר

החלטה

בפניי בקשה להארכת תוקף ערבויות שהוטלו על המשיב ביום 3.12.09 ע"י כב' השופטת צור ובין היתר, ניתן נגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ, זאת בנוסף להפקדה כספית, התחייבות עצמית וערבות צד ג'.

המבקשת עותרת כעת להארכה נוספת של הערבויות הנ"ל למשך 180 יום וזאת בהתאם לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים).

ב"כ המבקשת הפנה את ביהמ"ש לתיקי החקירה, בעיקר להתפתחויות בחקירה מאז הדיון בעניינו של המשיב, רוצה לומר – שהמבקשת לא ישבה בחיבוק ידיים אלא התמידה בחקירה ועל כן, הבקשה לדידה, בדין יסודה שכן עדיין לא מוצתה החקירה עד תום.

ב"כ המשיב חולק על הבקשה ובפניו טרוניה נגד התנהלות המבקשת, הן בתקופה הראשונה שבה נקבעו הערבויות לרבות בשל פרסומים באתר המבקשת, שגרמו למשיב, כך נטען, נזקים ואף לפגיעה בפרנסתו.

ב"כ המשיב סבור כי אין מקום להאריך את הערבויות שכן דבר לא נעשה בכל הנוגע למשיב. מה עוד, שבין לבין הוגשו לטענתו כתבי אישום נגד מעורבים אחרים בפרשה והמשיב לא נדרש אף להיות עד באותם הליכים.

מכל מקום, מבקש הסניגור כי את התנאי השישי בדבר הימנעות מיצירת קשר עם מעורבים לבטל וזאת מאחר ותנאי זה הוגבל בתקופת זמן של 30 יום ע"י כב' השופטת צור. בנוסף, ביקש הסניגור לבטל את צו עיכוב היציאה שפוגע בפרנסתו ובחופש העיסוק של המשיב, שהינו איש עסקים אשר נדרש לנסיעות תכופות לחו"ל.

בסוגיה זו ציין ב"כ המבקשת כי המבקשת עושה הכל על מנת שלא לפגוע בעיסוקיו של המשיב ולראיה אף הסכמתה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בדיון שהתקיים ביום 26.4.10.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, ובעיקר בכל הנוגע לפעולות חקירה שנעשו מאז הוטלו הערבויות על המשיב, שוכנעתי שיש מקום להיעתר לבקשה במלואה, למעט בכל הקשור לתנאי הנוגע להימנעות מיצירת קשר עם מעורבים אחרים, תנאי שהתבטל מאליו, נוכח החלטת כב' השופטת צור.

סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לביהמ"ש להאריך את תוקף הערבויות שהוטלו על משוחרר בערובה שלא הוגש נגדו כתב אישום תוך 6 חודשים לפרק זמן נוסף של 180 יום. ביהמ"ש אמור לתת את הדעת על צורכי החקירה ועל יתר תנאי השחרור שהבטיחו את מטרות השחרור עצמו, לרבות התייצבות לחקירה.

בעניין זה, שוכנעתי שהמבקשת לא ישבה בחיבוק ידיים אלא שהחקירה מתנהלת ואף מתקדמת בקצב משביע רצון, כאשר יש חשד סביר שנוגע גם למשיב, חרף השגות בא כוחו, כפי שקיבלו ביטוי היום.

מדובר כאמור אך ורק בחשד סביר אך יש בו כדי להקים בסיס לקיום תנאי השחרור בערובה ולהארכת המועד, כפי שעותרת המבקשת.

לעניין עיכוב היציאה מהארץ ומאחר ושוכנעתי כי המבקשת נותנת את הסכמתה כשנדרשה לכך ליציאתו של המשיב מן הארץ כנגד הערבויות הקיימות, אין לדעתי מקום להתערב בתנאי השחרור בשלב זה ואין לבטל את צו עיכוב היציאה. זאת מבלי לפגוע בביטול הזמני עפ"י ההחלטה של כב' השופטת עדאווי מיום 26.4.10.

לאור הסכמת הסניגור, אני מאריך את התקופה להחזקת תפוסים בהתאם לסעיף 111(ה) לחוק מס ערך מוסף, וזאת לתקופה נוספת של 180 יום.

השורה התחתונה היא, שאני נעתר לבקשה.

ניתנה והודעה היום ד' סיון תש"ע, 17/05/2010 במעמד הנוכחים.

אינאס סלאמה, סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: