בית הדין הרבני קבע - האב יקבל את המשמורת על בנותיו הקטינות.

בפנינו בקשת אב לקבל את המשמורת על שתי בנותיו הקטינות, א' ילידת 06/11/2002 ומ' ילידת 20/05/07.

תיק זה מן המורכבים שידע בית הדין מעודו, בהיותו עוסק בדיני נפשות. מן הראוי להקדים בקצרה תהליך השתלשלות העניינים עד הלום.

א.      הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת תש"ס 14/06/2000.

ב.      לצדדים שתי בנות קטינות.

ג.        בתאריך כ"ג אב תשס"ט 13/08/09 פתח הבעל וב"כ תיק תביעה לגירושין ובכרוך לה תביעותיו למשמורת, הסדרי ראייה, מזונות וחלוקת רכוש.

ד.      התקיימו מספר דיונים מקיפים ובהם נשמעו טו"מ הצדדים וב"כ, הצדדים הופנו ע"י בית הדין לשירותי הרווחה לבדוק את טענותיהם.

ה.      התקבלו שלושה תסקירים של שירותי הרווחה [...] מיום י"ב כסלו תש"ע 29/11/09, מיום כ"ז ניסן תש"ע 11/04/010, ומיום ג' חשון תשע"א 11/10/010.

ו.        בתאריך 04/08/010 התקבלה בבית הדין חוות דעת פסיכולוגית, של הפסיכולוג שמונה מטעם בית הדין (להלן המומחה) מר מנחם אופיר. לאחר בדיקה למסוגלות הורית של הצדדים והקטינות שנבחנה על ידו בפרמטרים מקצועיים, הגיע למסקנה (ראה המלצתו בסעיף 1) "מאחר ומסוגלותו ההורית של [פלוני], נמצאה כטובה יותר מזו של [פלונית], מומלץ ש[פלוני] יקבל את המשמורת על הבנות. עם זאת ברגע ש[פלוני] יקבל את המשמורת, חובת ההוכחה היא עליו, להוכיח שהוא מטפל בבנות כראוי, מאפשר ומעודד את הבנות לשמור על קשר סביר וטוב עם [פלונית]".

עוד המליץ, כי שירותי הרווחה יקיימו מעקב על תפקודו על [פלוני] כהורה לפחות במשך שנה.

ז.       בתאריך 06/09/010 הגישה האשה וב"כ בקשה דחופה ובה היא מתנגדת לחוות הדעת מטיעונים שהועלו בדיונים ע"י האשה וב"כ.

בסיומה של הבקשה, בקשה לזמן את המומחה וכן את פקידת הסעד שערכה את התסקיר, לדיון הוכחות.

ח.      בתאריך י"ח מרחשון תשע"א 26/10/010 התקיים דיון מקיף, בו השמיע המומחה מר אופיר את עמדתו בהתייחס לדרכי העבודה בהם נעשתה האבחנה, המומחה נשאל ע"י ב"כ האשה והבעל שאלות הבהרה, ב"כ האשה ניסה להפריך את מסקנותיו לאור התשובות שקיבל.

גם בית הדין הציב למומחה שאלות בנוגע לסדרי העדיפות שנתן לפרמטרים השונים בהן קבע את המלצתו, וקיבל תשובות מספקות שאכן עשה מלאכתו נאמנה ללא משוא פנים.

ט.      הצדדים וב"כ נתבקשו להמציא לבית הדין סיכומיהם באשר לחוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות שנשאלו במהלך הדיון.

כאמור, הגישו הצדדים וב"כ את סיכומיהם.

מן החומר המקובץ עולה, כי בין הצדדים קיימת איבה גלויה המונעת מהם כל שיתוף פעולה ברמה הנדרשת, להסדר המשמורת משותפת כפי שהתקיים עד כה. הסדר זה, לו היו משכילים הצדדים לקיימו בדרך הנאותה כשטובת הבנות בלבד נגד עיניהם, יתכן והיה ההסדר המועדף ע"י בית הדין בנסיבות מקרה זה.

הבעל וב"כ העלו טענות קשות, ולהלן המרכזיות שבהן:

א.      האשה נוהגת באלימות פיזית ומילולית קשה, הן כלפי הבעל והן כלפי הבנות. אלימות זו כוללת קללות, גידופים, מכות, השלכת סכין כלפי הבעל, שבירת חפצים בבית, טלטולים וניעורים של הבנות, כל זה תוך כדי איבוד עשתונות והתקפות אמוק בלתי נשלטות.

ציינו דוגמא חמורה, שתוך כדי נסיעה לירושלים ברכבם הפרטי ניסתה האשה להטות את ההגה של הרכב וסיכנה את חייהם, כאשר גם הבנות שהו ברכב ונבהלו מאוד. האשה עשתה זאת בצעקות רמות שהוקלטו ע"י הבעל ומבקש להוכיח זאת.