בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור על החלטה שלא לפסול מותב

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה בה נדחתה בקשה לפסילת מותב הדיינים הדן מחדש בשאלת אישור יהדותה של המערערת.

לטענת ב"כ המערערת, נפלו שני פגמים חמורים בטיפולו של בית הדין האזורי, אשר מקימים עילת פסלות. האחד, פגישה או תקשורת אסורה של כבוד בית הדין קמא עם צד במעמד צד אחד. השני, שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות של עד מומחה בטרם עדות וחקירה.

כן טוען ב"כ המערערת נגד הסתמכות בית הדין האזורי בהחלטתו לדחות את טענת הפסלות, על חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני.

לאחר שמיעת הערעור והעיון בתיקי בית הדין האזורי, נראה שאין בערעור כל ממש.

המערערת עלתה לישראל לפני כ-16 שנה, בשנת תשנ"ב (1992), כבת זוג של יהודי. לאחר העליה ארצה, פנתה המערערת אל בית הדין האזורי בחיפה וביקשה לאשר את יהדותה על סמך ראיות שהציגה בפני בית הדין. בית הדין ביקש מן הרב יעקב בלייך, רב בית הכנסת המרכזי בקייב אשר באוקראינה, לערוך חיקור דין בשאלת יהדות המערערת באמצעות שמיעת דברי אם המערערת המתגוררת שם. הרב בלייך שמע את אם המערערת וכן שתי עדות נוספות, והעביר את תוכן העדויות אל בית הדין. בסופו של הליך זה, החליט בית הדין האזורי לאשר את יהדותה של המערערת.

בשנת תשנ"ו (1996) קיבלו שתי בנותיה של המערערת זכאות שבות לישראל כיהודיות. זכאותן לכך נקבעה על ידי משרד הפנים בהסתמך על אישור היהדות שניתן למערערת על ידי בית הדין האזורי בחיפה.

בשנת תשס"ה (2005) פנתה אמה של המבקשת אל שגרירות ישראל בקייב ובקשה אשרת עליה לישראל. תעודת הלידה שהוצגה על ידי אם המערערת כהוכחה ליהדותה, עוררה חשד אצל הקונסול והוא החל בבדיקת המסמך. עקב כך הוזמן תיק העליה של המערערת ובעלה. התברר, בין היתר, כי תעודת הלידה של אם בעלה של המערערת מזוייפת - היא אינה יהודיה כפי שנרשם בתעודה המזוייפת, אלא בלורוסית. כמו כן נבדקה תעודת הפטירה של סבתה של המערערת, ונמצא כי בעת פטירתה, בשנת 1983, היא היתה רשומה כרוסיה. בהמשך לכך שוחח מר חנן אחיטוב, הממונה הקונסולרי בלשכת הקשר "נתיב", שבמשרד ראש הממשלה, עם אם המערערת. תשובותיה של אם המערערת לא התיישבו, לכאורה, עם התשובות שמסרה אם המערערת בשעתו, לרב בלייך, שערך את חיקור הדין מטעם בית הדין האזורי. הממצאים החדשים בצרוף צילומי תעודות סוכמו בצורה מפורטת במכתב שהועבר אל מנהל המחלקה לבירורי יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אשר ארנטרוי.

הרב אשר ארנטרוי, בתוקף תפקידו, העביר את הראיות החדשות לעיונו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, אשר החליט להזמין את המערערת לבירור, ותחילה אצל ד"ר זאב רייז שהינו המומחה של בית הדין לצורך בירורי יהדות של עולי מדינות חבר העמים. ההזמנה נשלחה אל המערערת במסגרת התיק המקורי משנת תשנ"ב (1992), שבה נרשמה המערערת כ"מבקשת". במענה להזמנה שלח ב"כ המערערת מכתב בו טען כי ההזמנה אל מרשתו יסודה בטעות או באי-סדרים, שהרי המערערת לא פנתה אל בית הדין זה למעלה מ-14 שנה בכל בקשה שהיא, והדיון בבקשתה לאישור יהדות הסתיים והוכרע. לדברי ב"כ המערערת במכתבו, אין כל אפשרות משפטית לפתוח מחדש את הדיון בדבר אישור יהדותה של מרשתו, ולפיכך אין בדעתה להתייצב לדיון.

בית הדין האזורי ביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, עו"ד הרב שמעון יעקבי, ביחס לטענות ב"כ המערערת. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני חיווה דעתו, כי בהתאם לתקנה קכ"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, אין מניעה כי בית הדין ידון מחדש בענין שהוכרע בפסק דין, אם חושש בית הדין כי טעה בפסק דינו. היועץ המשפטי הוסיף, כי אף שהדבר ניתן להיעשות בתיק המקורי שבו המבקשת ביקשה לאשר את יהדותה, עדיף לפתוח תיק חדש שבו מנהל המחלקה לבירורי יהדות יירשם כ"מבקש".

ואמנם לצורך הבירור הנוכחי נפתח תיק חדש. ברם, חלף רישום שם המבקש כ"מנהל המחלקה לבירורי יהדות", נרשם שמו המפורש של מנהל המחלקה, הרב אשר ארנטרוי, כ"מבקש", ומכאן כנראה נובעת אחת הטעויות היסודיות של ב"כ המערערת, כפי שנסביר בהמשך.

למרות הזמנה נוספת שנשלחה למערערת בתיק החדש, סרבה המערערת להתייצב לדיון. בית הדין התרה בה, שאם לא תודיע לבית הדין כי תתייצב לדיון, יבוטל אישור יהדותה על סמך החומר החדש שהוגש לתיק בית הדין. לאור זאת, הודיע ב"כ המערערת כי היא תתייצב לדיון בבית הדין.

ביום 11.4.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפסילת המותב ובקשות נפרדות לסילוק הבקשה על הסף ולסילוק על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית. הבקשה לפסילת המותב נדחתה בהחלטה מיום ד' אייר תשסז (22.4.07), שלא הוגש עליה ערעור. באשר לבקשות לסילוק על הסף, הודיע בית הדין לב"כ המערערת בדיון שהתקיים ביום כ"ד סיון תשס"ז (10.6.07), כי "ההחלטה שנתן בית דין זה בתאריך ב' בכסלו תשס"ז 23.11.06 עונה בצורה מפורטת מדוע בית הדן דחה את הבקשה לסילוק על הסף". גם לגבי אותה החלטה לא ננקטו הליכי ערעור.

נציין כי בפניותיו אל בית הדין האזורי, השתמש ב"כ המערערת בלשון בוטה וחריגה שאינה מתאימה לעורכי-דין בפניותיהם לערכאה שיפוטית. בין היתר טען לחששות כבדים לאי-סדרים ושימוש לרעה בהליכי משפט על ידי בית הדין, והתרה (!) בבית הדין לבל יגרום במעשיו לעיוות דין. הוא הוזהר על ידי בית הדין לחדול מדרך התבטאותו, ונקוה שכך יהיה.

ביום 23.9.07 פנה ב"כ המערערת אל הרב אשר ארנטרוי ובקשו להעביר אליו את פרטיו של ד"ר זאב רייז על מנת לעמוד בהחלטות בית הדין וביקש כמו כן, כלשונו, "לציין את פרטי הסמכתו האקדמית המפורשת של ד"ר רייז המסמיכה אותו  להיות זה אשר יבחן את יהדותה של מרשתי". נעיר כי הפניה אל הרב ארנטרוי בקשר למומחיותו של ד"ר רייז תמוהה, מאחר ולא הרב ארנטרוי מינה אותו כמומחה, כי אם בית הדין. הרב ארנטרוי העביר את המכתב לבית הדין האזורי בצרוף מזכר בכתב בו הוא מבקש שבית הדין יהיה זה שיתייחס לבקשת ב"כ המערערת. בהחלטה שניתנה ביום י"ג חשון תשס"ח (25.10.07) ציין בית הדין כי "מומחיותו של ד"ר רייז בתחום בירורי יהדות הינה ברורה ומוחלטת. ד"ר רייז בוחן אלפי תיקים בשנה וצבר נסיון עצום במשך השנים הרבות שהוא עוסק בתחום. הזהירות הרבה בה הוא נוקט ויכולתו לגבש המלצות לכאן ולכאן מסייעים לבית הדין בטרם מתן החלטה".

ביום 11.11.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי "בקשה נוספת להעברת פרטי הסמכתו של ד"ר רייז". בבקשה צויין כי מאחר ובית הדין איפשר למערערת להגיש לבית הדין חוות דעת של מומחה מטעמה, היא פנתה לבית הדין על מנת שתוכל לאתר אחר בעל הסמכה דומה או העולה על זו של ד"ר רייז. ב"כ המערערת מדגיש כי לא היה בבקשה כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין ובכבודו של ד"ר רייז ו/או להטיל ספק במהימנותו או הסמכתו. "שעה שכל עוד בית הדין הנכבד מוצא לנכון לפנות אליו דווקא, מספקת עובדה זו ביותר הן למשיבה והן לב"כ על מנת לסמוך על ד"ר רייז ועל שיקוליו של בית הדין הנכבד". ב"כ המערערת מדגיש עוד "כי באם נשמעו מדבריו ומבקשתו הקודמת נימות של חוסר וודאות או אי אמונה בבית הדין הנכבד - אין זה אלא שגגה והוא מבקש להרכין ראשו בפני החלטת בית הדין הנכבד".

אם סברנו כי בכך יהיה די כדי שהדיון בבית הדין האזורי יעבור לפסים עניינים ולגופו של ענין, התבדינו. ביום 15.11.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפסילת מותב בית הדין בגין אותם שני פגמים המהווים בסיס לערעור שבפנינו. קרי: פגישה או תקשורת אסורה של בית הדין עם צד במעמד צד אחד, שלא כדין, וכן שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות מומחה בטרם עדות וחקירה. ב"כ המערערת מוצא בעצם העברת מכתבו אל הרב ארנטרוי בו ביקש פרטים בקשר להסמכתו של ד"ר רייז אל בית הדין האזורי וכן בהתייחסותו של בית הדין למומחיותו של ד"ר רייז משום פגמים "היורדים לשורשה של זכות הטיעון העומדת למשיבה, עד כי תזכה למשפט צדק בפני מותב נכבד זה".

כאמור, בית הדין דחה את הבקשה לפסילת המותב תוך שהוא מסתמך על חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ומכאן הערעור.

אלו דבריו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני:

"1.       ב"כ המשיבה משתית את בקשתו לפסילת ההרכב, על שני נימוקים: