בית הדין הרבני דחה בקשה לדחיית דיון

זהו תיק תביעת גירושין שפתחה האשה בתאריך 28.1.08.

נקבע מועד לדיון 24.4.07 והצדדים לא הופיעו.

נקבע מועד נוסף ליום  1.5.07. הצדדים לא הופיעו ולא הודיעו על כך ולא נימקו את אי הופעתם.

ביה"ד נתן החלטה כי התיק ישאר פתוח עד 1.8.07.

בתאריך 4.6.07 הוגשה בקשה לקבלת מועד. נקבע מועד ל-8.7.07, התקיים דיון ובביה"ד הסכימו הצדדים עקרונית לגירושין וביה"ד קבע מועד לתאריך 11.7.07 לאישור הסכם.

הצדדים לא הופיעו.

האשה ביקשה להזמינם שוב. נקבע מועד ל-4.11.07 ואת הבעל בערבות עצמית.

התקיים דיון, ובו הסכים הבעל שאם לא ימצא מסילות לליבה של האשה תוך חודשיים - יבוא ליתן גט, כאמור בפרוטוקול.

ביה"ד קבע מועד לדיון לתאריך 7.1.07.

ב"כ הבעל הגיש בתאריך 23.12.07 בקשה לדחיית הדיון. ביה"ד במענה לבקשה, דרש לקבל תגובת האשה-התובעת תוך ציון שהדיון יידחה לא  למועדים שהוצעו ע"י ב"כ הבעל.

האשה הביעה התנגדות נחרצת לדחיית הדיון.

לפנים משורת הדין, ביה"ד קבע מועד דחוף לתאריך 14.1.08.

בתאריך 8.1.08 שוב הגיש ב"כ הבעל בקשה לדחיה תוך ציון ש"ביה"ד קבע את המועד בצורה שרירותית". ביה"ד דחה את בקשת הדחיה והשאיר את המועד כפי שנקבע. שוב הגיש ב"כ הבעל בקשה חוזרת ודחייה בתאריך 13.1.08 יום לפני הדיון! ביה"ד דחה את הבקשה. התקיים דיון ב-14.1.08.

הבעל הביע הסכמה לגירושין וב"כ הודיע כי מבקשים להגיע להסכם כולל.

במטרה לסיים את ההליכים באופן מהיר, קבע בית הדין מועד - למרות לוח הזמנים העמוס - לתאריך 31.1.08 לאישור ההסכם. התקיים דיון, וביה"ד נתן לאשה זמן לפעול כפי האמור בפרוטוקול.

בתאריך 26.3.08 הגיע בקשה כאשר האשה דורשת דיון נוסף. כשהיא כותבת:

"אני מתחננת לדיון נוסף דחוף". באותו יום קבע ביה"ד מועד לתאריך 16.6.08.

בית הדין לא יתן ידו להמשך הדחיות בתיק זה.

על ב"כ הצדדים להבין, כי ביה"ד נועד להגיש את הסעד לבאים לפניו, והם זכאים שבית הדין ידון בתביעתם. לכן לא מקובל על ביה"ד כי הסכמת ב"כ הצדדים בכוחה להביא לדחיית דיון, כאשר הסובלים מכך הם הצדדים עצמם, שכידוע כבולים לבאי-כוחם ולא יפתחו פיהם להתנגד להם.