בית הדין הצבאי לערעורים דחה בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו של חבר בתנועת הרפורמה והשינוי

הערר שבפניי נסוב סביב החלטת בימ"ש קמא לדחות את הבקשה לעיון חוזר שהוגשה בעניינו של העורר, על רקע תקופת מעצרו עד כה, וכן כרסום בתשתית הראייתית לעבירות המיוחסות לו.

בערר מציין הסנגור כי העורר שוהה במעצר החל מדצמבר 06', תחילה במעצר מנהלי, ומאז אפריל 07' במעצר עד תום הליכים, על רקע כתב האישום שהוגש נגדו בעבירות של חברות ברשימת הרפורמה והשינוי, נשיאת משרה כחבר בעיריית עיזריה מטעם רשימה זו, וכן פעילות כנציג התנועה בעירייה. לצד האמור, מציין הסנגור כי הדיונים בעניינו של העורר נדחו לחודש יולי, וגם אז אין כל ביטחון שהם יסתיימו במהרה. לאור האמור, סבור הסנגור כי התמשכות ההליכים פוגעת קשות בעורר, ומכאן כי יש מקום להורות על שחרורו. עוד טוען הסנגור כי חל כרסום בראיות התביעה, מאחר שזו ויתרה על הגשת חוות דעת שהייתה הראייה היחידה הקושרת בין תנועת הרפורמה והשינוי לבין החמא"ס.

התביעה הצבאית מתנגדת לערר תוך שהיא מבקשת לטעון שאין למנות בתקופת המעצר את פרק הזמן בו היה העורר במעצר מנהלי, שנבע מעילות אחרות. בין כה וכה, סבורה התביעה כי תקופת המעצר הנוכחית, וכן התקופה הנדרשת לסיום ההליך, פרופורציונאלית לעונש שיוטל על העורר אם יורשע. התביעה מדגישה את המסוכנות הטמונה בעבירות, ומציינת כי הקשר בין ארגון החמא"ס לתנועת הרפורמה והשינוי עולה גם מיתר הראיות הקיימות בתיק, ולא רק מחוות הדעת.

עמדנו לא אחת על זכותו של הנאשם כי ההליך הפלילי יתנהל נגדו יסתיים תוך פרק זמן סביר. זכות זו עוגנה עוד בסעיף 71 לאמנת ג'נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, 1949.

אין צורך להבהיר כי חלק נכבד מהטעמים להכרה בזכות זו, נעוצים בצורך להבטיח שתצומצם עד למינימום ההכרחי הפגיעה הנגרמת לנאשם המצוי במעצר עד תום ההליכים.

על רקע זה מובנת קביעתו של המחוקק כי עצם חלוף הזמן מאז המעצר הינה עילה לעיון חוזר (סעיף 78 (יא)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970). כן קבע המחוקק כי הליכים פליליים לא יתנהלו עד אין קץ כשהנאשם עצור. על כן, נקבעה הגבלת תקופת המעצר עד למתן הכרעת דין לשנתיים ימים (סעיף 78(יא)(2) לצו הנ"ל).

מסגרת השיקולים הרלוונטיים בהליך של עיון חוזר פורטו בהרחבה על ידי בית משפט זה בשורה של החלטות. כך לדוגמא, בעניין אבו רעייה (ע"מ איו"ש 26/01 התוב"ץ נ' אבו רעייה [פדאור (לא פורסם) 01(8)395]), הטיב ביהמ"ש לעמוד על שיקולי המשנה לבחינת התמשכות ההליכים העשויה להוות שינוי נסיבות שיצדיק שחרור של נאשם העצור עד תום ההליכים. בית המשפט מנה את חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום, הזמן הצפוי לסיום ההליך, חומרת העבירות וכפועל יוצא מכך העונש הצפוי לנאשם אם יורשע, טיבם של הראיות, נסיבות הנוגעות לנאשם, וכמובן הגורמים שהביאו להתמשכות ההליכים.

אין גם ספק כי כרסום בראיות התביעה אף הוא עשוי להביא להערכה מחודשת של קיום עילת מעצר.

בית המשפט נדרש, על כן, לשקלל את כלל הנסיבות האמורות ולבחון האם, לנוכח השינוי הטמון בהתמשכות המעצר, עדיין מתקיימת עילה המבססת את ההחלטה להגביל את חירותו של הנאשם.

במקרה דנן, מבקש הסנגור כי נתחשב במספר עובדות, אליהן נתייחס לקמן.

שאלת מניין תקופת המעצר המנהלי כרכיב בגורם התמשכות ההליכים אינה פשוטה כלל ועיקר. בהיותו חסוי, הבסיס למעצרו המנהלי של העורר לא נפרש בפניי. עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות פניית העורר לבג"ץ התברר כי היה מקום להגיש כתב אישום נגדו על סמך ראיות שהיו בידי הרשויות עוד בשלב המעצר המנהלי. בנסיבות אלה, ראיתי לנכון להתחשב גם בתקופת מעצר זו, אם כי אין לתת לה משקל שווה לתקופת המעצר מאז הוגש כתב האישום כאמור.

העורר שוהה, על כן, במעצר פלילי מזה כשנה, ותקופת המעצר הכוללת הינה 16 חודשים. אין ספק כי המדובר בתקופה ארוכה, אשר ראוי היה שתספק לסיום ההליך המשפטי כולו. עם זאת, איני סבור כי המצב בו אנו נתונים היום, לאחר שעיקר פרשת התביעה כבר נשמעה, ולא נדרשות ישיבות רבות לסיום ההליך כולו, די בחלוף הזמן האמור כדי להטות את הכף לצד השחרור.

כפי שהובהר לא אחת, העבירות המיוחסות לעורר אינן קלות ועשויות הן להצדיק, אם יורשע, הטלת עונש מאסר משמעותי.

שאלה אחרת נוגעת לזמן הצפוי לסיום ההליך. דחיית הדיון בתיק זה, המתנהל בפני דן יחיד, לחודש יולי, נראית בעיניי בלתי סבירה ופוגעת קשות בעורר. אלא שמהמידע אותו קיבלתי ממזכירות בימ"ש יהודה, הסתבר כי לנוכח שינויים ביומן ביהמ"ש יהיה ניתן להקדים שמיעת תיק זה. לאור זאת, ולאור הסברי הצדדים בנוגע לעדים שנותרו להישמע, דומני כי ניתן יהיה לסיים את ההליך המשפטי תוך תקופה קצרה שאינה חורגת מהסביר בנסיבות.

בחנתי את טענת הסנגור בדבר השפעת ויתור התביעה על עדות עד התביעה מס' 3, המכונה "שנהב". איני סבור כי יש בויתור זה כדי להחליש את ראיות התביעה במידה משמעותית. בידי התביעה ראיות אחרות הקושרות בין תנועת הרפורמה והשינוי לחמא"ס (ראה אמרתו של עד התביעה מוחמד אבו טיר מיום 29.6.06), אשר די בהן, בשלב זה, להותיר על כנה את הקביעה בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

אשר על כן, במכלול האיזונים שבין הסכנה לציבור הצפויה משחרורו של העורר, לבין הפגיעה בחירותו הנובעת מהמשך המעצר לצורך ניהול המשפט, הכף נוטה עדיין לכיוון המשך מעצרו.

מכאן כי אני דוחה את הערר. כן אני מורה למזכירות בימ"ש יהודה לקבוע תיק זה במהירות האפשרית.

ניתנה היום, 2 באפריל 2008, כ"ו באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא